Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1928-01-01 · XIX. (1928) · page 23

18 יוסף הכהן מעשה שמתה אשתו בערב פסח ולא רצה ליטמא וטמאוהו אחיו הכהנים (זבחי׳ ק. ספרא אמור פרש׳ א שמחו׳ ד ט), הוא הביא בכורי יין ושמן ולא קבלו ממנו (דאין ראויי׳ לביכורים אלא אם בצרום מתחילה לכך) חלה ד יא אף הוא העלה בניו ובניו ביתו לעשות פסח קטן בירושלים והחזירוהו חלה ד יא — והוא היה הסיד שבכהונה; כתב ידו לא נמצא ביד גוי מעולם (תום׳ שבת יגיג) קלמרין שלו היתד. נקובה מן הצד (לצורך טבילה) מקואות יא ואעם*כ הלך לחוצה לארץ, לצדון ללמוד תורה, ונטמא בטומאת ארץ העמים עירר מז: ע־ז יג. תום׳ ע״ז אח (הנירסא משובשת) שמחו׳ דנו (משובש) יח׳ ברכו׳ נא נזיר זא) ואין לברר אם יוסף הכהן היינו יוסי הכהן החסיד תלמידו של רי יוחנן בן זכאי שמעון הצנוע תום׳ כלים ב־ק או אמר שמעון הצנוע לפני ר׳ אליעזר אני נכנסתי לבין האולם ולמזבח שלא רחק ידים ורגלים א״ל ר*א וכר והבהנים ההדיוטות אשר לא עבדו עבודתם כראוי, אשר הזכה בש״ם: אלעזר p פתורה (פכורה) משבא אלעזר בן פתורה ויודא בן פכורה היו נוטלין אותן (המעשרות) בזרוע והיה סיפוק ביד יוחנן כהן גדול למחות ולא מיחד, ידוש׳ פוט׳ ט יא מע״ש הה p האפון מעשה בכהן אחד בצפורין שנטל חלקו וחלק חברו (בלחם הפנים) והוא היה נקרא בן האפון עד היום ירו׳ יומא ו ג p חמצן (קמצן) כהן שנטל חלקו וחלק חברו בלחם הפנים וקורץ אותו בן חמצן (יומא לט: קידו׳ נג.) יהודה TTDD p־, עי־ לעי־ אלעזר בן פתורה מם אשה אחת בת בליעל מרים בת בלגא נזכרת לחרפת עולם אשר נשתמדה ונשאת לסרדיוט ממלכי יון וכשבאו היונים להיכל טפחה לה על גנו של מזבח ואמרה לוקוס לוקוס אתה החרבת את נכסיהם של ישרא׳ ולא העמדת להם בשעת צערן (תום׳ סוב׳ דכח סוד נו:) וב׳ משפחות כהונה מצאנו משפחות בית צבועים מבן עכמאי ובית קופאי מבן מקושש שהם בני צרות ומהם כהניס גדולים ושמשו ע*נ המזבח (יבמו׳ טו: ובתום׳ יבמות אי משפחת בית עלובאי מצביים ובית קופיא מבית מקושש) * מם איש גבור נזכר, בנה של מרתא בת בייתום שהיה אוחז ב׳ יריכות בשתי אצבעותיו משור שלקוח באלף דינר והיה מהלך עקב בצד גודל ומעלה אותן לגבי המזבח תום* יה׳־כ איד לוים עבודת הלוים במקדש היה השיר, נעילת שערים ופתיחתן, הן הנה המשוררים והשוערים ומלבד הממונים (המרום בן לוי, בן אחא) לא נזכרו אלא ב־ תנאים רי