Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1928-01-01 · XIX. (1928) · page 24

19 יהושע בן הנני׳ ור׳ יוחנן בן גדנדא. מעשה בר יהושע בן הנני׳ שהלך לסייע בהגפת דלתות עם ר׳ יוחנן בן גודנדא אמר לו בני חזור לאחוריך שאתה מן המשוררים ולא מן השוערים ערכי׳ יא: — ודי יהושע בן חנני־ מספר על דבר שמחת בית השואבה אשר זכה לראות (סוכה נג.) ישראלים אע״ג דרק הכהנים והלוים נבחרים מאת ה־ לעבוד עבודתו ולשמור משמרתו מצאנו ג׳כ ישראלים עסוקים בבית ד בעבודה קלה הכשרה בזר זכרי' מ קבוטל קרא פעמים הרבה לפני כהן הגדול בספר דניאל בלילי יהיב (יומא א ו) ערסלא היה מלוה את השעיר המשתלח לצוק (יומא ו ג) ונם מצאנו ישרא׳ בעזרה עומדים על קרבנם וסומכין ידידם על ראש קרבנם (ואף נשים חנינה יו5), מביאין ביכורים (סוף חלה בן אנטינוס, אריסטון, אנשי הר צבועים) שומחים בשמחת בית השואבה (הדל סוכה נג.) עומדים ורואים את הכהן שורף את הפרה בהר המשחה (הלל ספרי זוטא יטג אבל שם הגי' משובשת אבל ספד חקת יטחקת ותום׳ פחד. ד ז איתא ך יוחנן בן זכאי) עיי׳ תום׳ פרה נח) ואע־פ שאין ישרא, עובדים עבודה — תלמידי חכמים הורו הוראה בענין הקרבנות. על פי הנשיא ובית דינו ע־פ קבלתן ודרושים שדרשו, הכהנים עשו עבודתם ועל בל ספק שאלו את פיהם כדמוכח ממעשה דהלל ובני בתירא (פסחי׳ סו.) 2*