Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1928-01-01 · XIX. (1928) · page 21

16 דרב, תניא כוותי' דר׳ שילא, תניא כוותי׳ דרב גביני כרוז מהו אומר עמדו בד,נים ובר. ובמתני־ דסוכה הד קרא הנכר תקעו והריעו ותקעו ואמרינן בירושלמי תרגם רב קומי דבית ר׳ שילא קרא נברא אכריז כרוזי (דהיינו גביני הברת) אמרין ליה קרא תרננולא. אמר לן והא תנינא בן גבר, אית לך מימר בתרננולא (כלומר ומי אית לך לפרש בן גבר (עיי׳ לקמן) בן נבר בן תרננולא? אלא ודאי נבר היינו איש) p גבך ממונה על נעילת שערים שקלי׳ הא בית ברמן ממונה על מעשה לחם הפנים שקלי׳ הא ולא רצו ללמדו (תום׳ יה־כ בה שה־ש נו) ולכך מזכירין אותן לגנאי יומא לח מתני' — ונוטלין שכרן . מתרומת הלשכה כדאיתא כתובות קו. ויסופר ששלחו חכמים לאלכסנדריא של מצרים והביאו משם אומנין לעשות לחם הפנים אבל הם לא היו בקיאים והוצרכו לקרא לבית גרמו ולכפול את שכרן. בכל יום נוטלין י*ב מנה והיום ב׳ד; ר׳ יודא או־ בכל יום כ״ד והיום מ״ח — ובית גרמו מצאו תשובה לדבריהם שלא ללמד מעשה לחם הפנים שמא ילמוד אדם שאינו הגון וילך ויעבוד לע״ז — ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח; לעולם לא נמצא פת נקייה ביד בניהם שלא יאמרו מתרומת לחם הפנים הם ניזונים, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מד׳ ומישרא׳ יומא לח. ירו׳ יומא גט הוגרום (אונרוס) p לך על השיר שקלי׳ הא והוזכר לגנאי על שהיד, יודע פרק בשיר ולא רצה ללמדו יומא גא מתני־, תום׳ יה״כ ב ח וכשהיה נותן קולו בנעימה היה מכניס גודלו לתוך פיו ומניח אצבעו בין הנימין עד שיהו אחיו הבחנים נזרקים בבת ראש לאחוריהם יומא לח: ירו׳ שקלי׳ הא שוזש״ר גו בן טוטפת ממונה על המפתחות תום׳ שקלי׳ ביד יוחנן p גודגדא על נעילת שערים תום־ שקלי־ ביד יוחנן P פנחס ממונה על החותמות שקלי׳ ה א ומי שהיה מבקש נסכים הלך אצל יוחנן, נתן לו מעות וקבל חותם, בא לו אצל אחיה נתן לו את החותם וקבל הנסכים ולערב בא לו יוחנן אצל אחיה, אחיה הוציא את החותמות וקבל המעות שקלי׳ הד p מקליט ממונה על המלה תום׳ שקלי׳ ביד מקיא p שמואל היה ממונה על הפייסות שקלי׳ הא וסדר הפיים מפורש פרק ב׳ דיומא — וארבע פייסות היו שם הפיים הראשון לתרומת הדשן והשני לשחיטת התמיד וזריקת דמו וכר השלישי לקטורת, והרביעי להעלות איברים מן הכבש למזבח. והתום׳ מנחו׳ ק. ד׳ה אמר להם כתבו תראה דהממונה סתם היינו הממונה על הפייסות. וכתבו עוד הא דתנן ביומא גא ובתמיד נ3 מתיא בן שמוא׳ אמר האיר פני כל המזרח (והגיע עת לשחיטת התמיד) — היינו הממונה ולא גרסינן מתיא בן שמוא׳ או׳ הממונה או׳. . נחוניא חופר שיחין ממונה לחפור בורות שיחין ומערות כדי שיהיו מים מצויין לשתות לעולי תלים שקלי׳ הא