Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1928-01-01 · XIX. (1928) · page 20

15 ופעם א׳ שלחו חכמים לאלכסנדריא של מצרים והביאו אומדן לפטם את הקטורת ולא עלתה בידם ובית אבטעם לא רצו ללמדם, ולא רצו די לעשות מלאכתם עד שכפלו להם שכרן (תוס׳ יה״ב בי יומא לח. ירו׳ יומא גט) אחיה ממונה על הנסכים שקלי׳ האל הוא היה נותן את הנסכים לאיש אשר הביא לו חותם אשר קנה מן הממונה על החותמות והוא יוחנן — ולערב באו יוחנן ואחיה זה אצל זה, אחיה הוציא את החותמות וקבל המעות p אהיה ממונה ,על חולי מעיים שקלי׳ הא לפי שהכהנים הולכים יחפים על הרצפה ואוכלים בשר הרבה מעיהן מתקלקלין וצריכין לרופא לומר להם זה הסם יפה לבני מעים (ירוש׳ שם) והוא היה נכבד מאד בעיני אחיו הכהנים כמו דתנינן אין עושין שררה על הצבור בממון פחות משנים.... חוץ.. מבן אחיה, שאותן קבלו רוב הצבור עליהם שקלי׳ ה כ אלעזר על הפרוכת (שקלי׳ הא) ואף אותו קבלו רוב הצבור עליהם ונאמן להם ועשה שררה בממון יחידי כמו בן אחיה (ה כ) ונראה שהוא פרע המעות לאורגי הפרוכת אשר נטלו שכרן מתרומת הלשכה (כתו׳ קו.) p אן־זא ממונה על הצלצל (שקלי׳ הא) ובכל יום ויום כשהיו מנסכין ניסוך היין הקיש בן ארזא בצלצל (תמיד זג, שהש״ר דד) וקולו הנאים נשמע למרחוק כי הא דתנן מיריחו היו שומעין קול בן אחא מקיש בצלצל(תמיד זג) p בבי מ ביבאי הוא היה ממונה על הפקיע (שקלי׳ הא) והיה סזייג את הפתילות כלומר נודל הפתילות של מנורה לעשותן עבים ללילי תמוז הקצרים, ודקים ללילי טבת ירוש׳ יומא ב3 שקלי׳ הא אבל בבבלי מצינו מימרא דאביי דאמר מריש הוד. אמינא מאי פקיע? פתילתא, השתא אמינא מאי פקיע? נגדא (שמלקין מי שמוציא אגודל בפייס) יומא כג. — ונזכר ג״ב בירושלמי׳ פאה הו ודל ומה אם זה (בן בבי) שנתמנה על הפתילות זכה להמנות עם גדולי הדור — אתם לא כ״ש! בנימין ממונה על החביתין — דהיינו המנחה שמביא כה*ג בכל יום ויום מחצה בבקר ומחצה בערב תוס׳ שקלי׳ ביד גביני כרוז הוא היה מעורר את הכהנים: עמדו כהנים לעבודתכם וישראלים למעמדכם! (שקלי׳ הא) וקולו היה חזק מאד עד שנשמע בריחוק ג׳ פרסאות• ופעם א׳ בא אגריפם המלך בדרך ושמע קולו בדחוק ג׳ פרסאות וכשבא לביתו שיגר לו מתנות יומא כ: ובמקום אחר מצאנו שקולו נשמע ביריחו (תמיד נח ידוש׳ סוד הג) ואע׳ג דקול הנלגל מוכני לכיור היה מעורר את הכהנים בשחרית, עבדו ב׳ היכרת (זבחי׳ כא:) ובמדות א א מצינו .איש הר הבית■ היה מחזיר על כל משמר ומשמר — ניכר שהיה ישן חובט במקלו — וביומא כ: אהא דתנן לא היתד, קריאת הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מלאה מישרא׳ — רב אמר קרא גברא ר׳ שילא אמר קרא תרננולא — תניא כמתי־