Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1928-01-01 · XIX. (1928) · page 19

14 מראה ד אל ו הממונים היו נהנים כי לא הניחום לישראלים לעשות אפי׳ דבר קטן השייך לעבודה, כי אף דילואת השעיר המשתלה לצוק לא נעשה אלא ע״י בהן ורק פעם א׳ בדברי ר־ יוסי ע״י ערסלא ישראלי(יומא ו ג) — אבל מצאנו במנין הממונים נם ישראלים (פתהיה זו מרדכי) וגם מבני לוי (הונרום בן לוי בן ארזא) אשר פקודתם לא היה עבודת הקרבת הקרבן. — וכבר כתבתי לעי׳ דהסגן לחוד והממונה לחוד וכאן אני מוסיף דברי התי״ט יומא נא מראה ד״הממונה" סתם היינו ממונה על הפייסות ואלו הדברים אשר הממונים שבמקדש היו להם להכין ולזמן: דפייס, הקטורת, הנסכים, המלח, העצים, הקינים, החביטין, לחם הפנים, החותמות לקרבנות יחיד, הפרוכת, מלבושי הכהנים, התנורים, הלולב, הכתב, השיר, הצלצל, נעילת שערים, מפתחות, הפקיע, הכרוז לעורר דיישינים לעבודה (ובמס׳ מדות א י נזכר .איש הר הבית• (ופי׳ הרע״ב ממונה על כל השומרים) היה מחזיר על כל משמר ומשמר .. ניכר שהוא ישן חבטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותי — ולפי׳ הרע״ב בשקלים הא היינו ממונה ,על הפקיע• אבל בירושלמי מפרש ,על הפקיע• היינו הפתילות של מנורה ושל בית השואבה) ועי׳ ערך בן בבי1) ואלה שמות הממונים אשד זברונם בא בשים ובמדרשים — ע״פ סדר אלפא׳ ביודא בית אבטינם הם היו ממונים על מעשה הקטורת (שקלי הא) ועלייה היה להם במקדש ושם היו מפטמין את הסממנים. ועיה״ב היו מעלים לעליה זו את הכהן הנדול והיו משביעין אותו שלא ינהג כמנהג הצדוקים בעבודת יה״כ במעשה הקטורת יומא א ה ובית אבטינם היו בקיאים בפיטום הקטורת ובמעלה עשן ולא רצו ללמדו יומא נ יא והזכה לגנאי, אבל הם מצאו תשובה לדבריהם שלא רצו ללמדו כדי שלא יעשה כן לע״ז(תום׳ יה״כ ב ו, יומא לח.) ואף העשב מעלה עשן רק להם ידוע היה ולא היה מראין אותו לכל אדם אף לא לכשרים. ויסופר כי פעם אחת יצא ר׳ ישמעא׳ בן לוגה לשדה ללקוט עשבים עם א׳ מבני בניהם והוא אמר לו שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לכל אדם — ועלה דההיא עובדא א״ר עקיבא מעתה אסור לספר בננותן של אלו! וזאת ועוד אחרת יסופר מבית אבטינם: מעולם לא יצאה בלה מבושמת מבתיהם — לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מד׳ ומישראל (יומא לח. ירוש יומא נט שקלי׳ הה (שינויים) שהש״ר גו) ובית אבטינם היו נוטלין שבק מתרומת הלשכה (כתו׳ קו. ירו׳ יומא הא שקלי׳ דד) והיו מתנין להם משירי הקטורת של בל שנה ושנה בשכרן ומחליפין אותן על מעות שהופרשו מתחמה ישנה לצורך האומנין, ואחייב קונץ מהם הקטורת במעות של תרומה חדשה (שקלי׳ ד ה ירוש׳ שקלים דג) - ׳) ובתום' כלים ב״ק א ו איתא אפי‘ כה״ג פוצעין את מוחו במרץ (אם נכנם בץ האולם למזבח שלא רחוץ ירים ורגלים) ומה תעשה שלא מצאך בעל הסול (ובעל הפול היינו הפקיר או הממונה עיי׳ Levy Lexicon)