Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1928-01-01 · XIX. (1928) · page 18

_13 בשבת היה העומר נקצר ביחיד ובמגל א׳ ובקופה א/ ובחול כג׳ מנחר סג: מתני׳ למה הסגן בימינו של כה־ג שאם אירע בו פסול ונכנס ומשמש תחתיו יומא לט. סוט־ מב. (נזיר מז: איתא דדו בן אנטיננוס) מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף בשר שנטמא בולד הטומא־ עם הבשר שנטמא באב הטומא׳ פסחי׳ יד, מתני׳, עדיו׳ בא מחט הנמצאת בבשר הסכין והידיסטהורות עדיות ב ג תרומה שנפסלה מלאכול אדם, וכלב אוכלה, מטמא טומאת אוכלין ושורפה במקומה תוס׳ תרו׳ טי מראות נגעים טז — ננעי׳ אד ספרא תזריע ננעים פרש׳ ב־ תום׳ נגעי־ או כדאי בית אלקינו טבילה א׳ בשנה (בט׳ באב) תעני׳ יג. פסיק׳ ר׳ קלו5 (אבל התוס׳ כיצד. יח: ״כל חייבי־ — רח בן אנטיגנוס) ובברכת כהנים ״וישם לך שלום■ — שלום בביתך — שקול השלום כננד בל מעשה בראשית ספרי נשא "וישא• עיי־ש ובדיני ממנות מצינו הלכה א׳ בענין שטר שכתבו בכתב ידו ואחרים חותמין עדיות בג ומרנלא בפומי׳ הוי מתפלל בשלומה של מלכות אבות גב ע־ז ד. ובאדר־נ כ כל הנותן רברי תורה על לבו מבטלין הימנו הרהורי חרב רעב שטות זנות יצר הרע אשת איש וכו׳ ובם׳ אחרון דמניל׳ תעני׳ יסופר כי הוא היה מהרוגי מלכות ונהרג כ־ה פיון — אבל לא מצינו במקום אחר עד שני לדבר* ולדעת הרמב״ם ר׳ שמעון בן הסגן הנזכר במתני׳ שקלי׳ ח ה כתו׳ ב ח מנחו׳ יאט ועוד בתום׳ ובגט׳ הוא בנו של ר׳ חנינא סנן הכהנים הממונים איתא במתני׳ דשקלי׳ הא אלו הן הממונים שהיו במקדש וכו׳ — ומונה והולך ט־ו אנשים פקידים ואנשי שם המפקחים על צרכי העבודה. הם היו מעוררים את הכהנים לעבודתם ועל פיהם נסדר סדר העבודה. ועל דבר השמות אשר ההכרו (בתוספתא ובמקום אחר הוסיפו עוד על ט־ו) — אי חיו אותן האנשים כולם בדור אחד, או אי הזכרו הכשרים שבכל דור ודור או אי היו הראשונים באותה שררה, והבאים אחריהם נקראים על שמותם — עיי׳ היטיב דברי תי־ט שקלי׳ הא ובמתני׳ דתמיד מצאנו ה׳ דברים בסדר התמיד אשר הממונה מצוד. את הכהנים. אמר להם הממונה בואו והפיסו מי שוחט מי זורק וכו׳ גא אמר להם הממונה צאו וראו אם הניע זמן השחיטה.. ג3 אמר להם צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים ג 3 אמר להם הממונה ברכו ברכה א׳ הא לא היה מקטיר עד שהממונה אומר לו הקטיר וג