Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1928-01-01 · XIX. (1928) · page 17

הסגן השני לבה״ג בגדולה ובכבוד הוא הסגן המלודי את הכהן הנדול בעבודתו, העומד לימינו ומשמשו, וכן מצינו בזמן שכה״ג רוצה להקטיר היה עולה בכבש והמגן לימינו, הגיע למחצית הכבש אחז הסנן בימינו והעלהו.. (תמיד זג) נתנו לו יין לנמך הסגן עומד על הקרן והסודרין כידו .. שחה לנסך והניף הסגן בסודדין (תמיד זג טרף בקלפי.. הסגן בימינו וראש בית אב בשמאלו .. הסגן אומר לו אישי כהן נדול .. (יומא ד א) בא לו כה־נ לקרות (את הפרשה ביה־כ) ראש הכנסת נתנו (את ס־ת) לסנן והסגן לבודג (יומא זא ובידוש׳ יומא פ״נ דדה ה־ דברים היה הסגן משמש: אמר לו אישי כה״ג הנבה ימינך, סנן מימינו וראש בית אב משמאלו, הניף הסגן בסודרין, אחז הסגן בימינו והעלהו, לא היה הכה״ג נתמנה להיות כהן גדול עד שהוא נעשה סנן. ובסנהדרין בא "הממונה ממצעו בינו (בין כה״ג) ובין העם* ובברייתא בגמ׳ יט. ״סנן ימינו וראש בית אב ובל העם משמאלו• — וא״ר פפא ש־מ מהך ברייתא תלת — ש״מ היינו סנן היינו ממונה (וכן פירש״י ביומא טו: כה. הממונה הוא הסנן ) אבל במוט׳ מב. איתא בהדי־ סגן לאו ממונה הוא וכבר כתבו התום׳ סוטה מב. לתרץ הסתירה: י״ל ודאי ממונה היה לדברים שמינוהו אחיו, אבל מן התורה אין לו (לסגן) שום שררה על אחיו ורק הבחנים גדלוהו כעין אמרכל ועיי■ נ״ב תוס׳ מנחות ק. ונראה באמת כנם׳ דסוטה דסנן לאו היינו ממונה, והא דא*ר פפא סנן היינו ממונה קאי רק אמתני׳ דהתם דהא דתנן הממונה ממצעו — היינו הסנן וביומא לט. סוט׳ מב. א׳ר הנינא סנן הבחנים למה הסגן בימינו של כה*ג שאם אירע בו פסול נבנם ומשמש תחתיו ומצינו סנן א• נזכר בשמו ר׳ חנינא סנן הכהני׳ אשר שמש במקדש וראה את החדבן. הוא נחשב בתור התנאים כי כמה הלכות נמסרה על ידו — רובא מהם בדיני הקרבנות והוא מספר מד, שראה בעיניו, ואלו הן: מימי לא ראיתי עור יוצא לבית השריפה עדיות בג, זבחי־ קג: מתני׳ אני ראיתיה (אש של מערכה■) ורבוצה ככלב יומא כא: של בית דג ור הנינא סנן הבהני■ היו משתחדים י״ד השתהויות שקלי׳ ו א דוהה דדה אבא בעלי מומין מעל גבי המזבח זבחי׳ פד. מתני׳, ספרא צו פ־א תום זבחי׳ ט ה ובתנחו׳ תצוד, נ: אני הייתי משמש בבהמ״ק ומעשה ניסים היה במנורה (עיי״ש) מותר נסכים קייץ המזבח מותר התרומה לכלי שרת שקלי׳ דד פסחי־ קו: בהן השוחט את הפרה מזין עליו כל שבעה, כד,"ג ביום הכפורי׳ אין מזין עליו אלא נ׳ וז׳ יומא ה.: פרה גא