Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1928-01-01 · XIX. (1928) · page 16

11 גודל פעולתו וזכיותיו ואסמכוה אקרא •לא מאסתים ולא נעלתים׳ לא נעלתים בימי יונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק ומתתי׳ כה״ג מגיל׳ יא. ונמסר ממנו רק מאמר א׳ אשר היה מרגלא בפומיה אבל זה המאמר שקול כננד הרבה מאד. »על ג׳ דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות הסריס*(אבות א כ, אדר־נ ד פסיק׳ דר־כ יט) וג׳ דברים אלה מצא מרומדם בפסוק אחד שהיה דורש יפה יפה (אדר״ג ד ירוש׳ תענית ד3 מגיל׳ נו) ושמעון הצדיק נחשב ראשון לחכמים הנקראי־ תנאים וממנו מתחלת שלשלת גדולה של חכ׳ ויראים אשר הגו בתורת ה׳ נושאי הקבלה אשר נמסרה למשה מסיני. ותלמידו המובהק היה אנטיגנוס איש סוכו (אבות א ג אדרע ה) וכשבא עתו להאסף אל אבותיו הודיעו לו מן השמים כי קרב קצו. בכל יה־כ כשהיה משמש ונכנס לפני ולפנים היה מזדמן לו זקן א׳ לבוש ומעוטף לבנים ונכנס עמו ויצא עמו. ופעם א׳ נזדמן לו אותו זקן לבוש שחורים — ו־דע שמעון הצדיק כי נגזרה לו מיתה באותה שנה וכך היה אומר לבני דורו. ואחר הרנל חלה ז׳ ימים ומת ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם (תום׳ סוטה אח יומא לט. מנחות קט: ירוש׳ יומא ה3 מ״ר ויקרא כא פסיק׳ דר*כ כז) ובשעת פטירתו שאלו אותו את מי ימנה אחריו להיות ממלא מקום כבודו ואמר להם חוניו בני ישמש תחתי (מנהו׳ קט: ירו׳ יומא ו ג) אבל לא נתקיימו •דברי המת ונפל קטטה בין חוניו ושמעי אחיו (ועיי׳ מה שכתבתי לעי׳ ערך הוניו — ופעם א׳ שמע שמעון הצדיק בת קול שהיתה אומרת "בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתי׳ על היכליה־ ונחת גסקלגס ונטלו גזירותיו — ובלשון ארמי שמעון (סוט׳ לג. ירוש׳ סוט׳ טיג תום־ סוט׳ ינו שהש״ר חט) וגזירות גסקלגס היו ששלה להעמיד צלמים בהיכל ובאתה השמועה לירושלם ערב י״ט הראשון של חג אמר להן שמעון הצדיק עשו מועדיכם בשמחה (מיד שמע בת קול כדלעי׳) מגיל׳ תענית יא (עיי׳ מה שכתבתי לעיל בפתח דברי) שמעון p קמחית (עי׳ ישמעאל, יודא בן קמחית, בן קמחית) יסופר מעשה שיצא לדבר עם המלך ערב יום הכפורים ונתזה צנירא על מדיו ונכנס יודא אחיו לשמש תחתיו (ירו׳ יומא א א מגיל׳ אי הוריו׳ ג 3 מ״ר ויקרא כ במד׳ ב תנחו׳ ב אחרי ט פסיק׳ דר־כ בו) ועל דבר הערבוב*׳ בשמות שמעון וישפע»* עיי׳ ערך יודא בן קמחית שמעי בנו של שמעון הצדיק בשעת פטירתו אמר שמעון הצדיק חוניו בני משמש תחתי נתקנא בו שמעי אחיו — וע*י׳ כל המאורע לעי׳ בערך חוניו מנחות קט: ירוש׳ יומא ו ג)