Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1928-01-01 · XIX. (1928) · page 14

ö חשמנאי ובניו מגיל׳ יא. מלכות יון הבל ברחו ממנה ומתתי׳ ובניו עמדו באמונתן של הקב״ה וברחו מהם אוכלוסין של אנטיוכס מר שמות — 'זמרו לד חסידיו" אלו בני מתתיהו שוח״ט לו פנחס איש חבתא פנחס השתת הוא היה איש תם וישר כשמנוהו אחיו להיות כה״ג והם גדלוהו משלהם כדמובא בתום' יה׳־כ או ויקרא ר׳ כו תנחומא אמור ד, תנחו׳ ב אמור ו׳ אמרו עליו שעלח גורלו להיות כה״ג ומצאוהו כשהוא חוצב ומלאו עליו (אחיו הכהנים) את המחצב דינרי זהב. וכן איתא ספרא פ׳ אמור פרשה ב־ ומסיים שם א״ר חנני׳ בן נמלי־ וכי מסתת היה והלא חתנינו היה וחלא מצאוהו אלא חורש... פניאל צפנת בתו נמכרת בשעת חחרבן גיטין נח. בית קדרות " קתרו□ הם כותבים איגרות לרע וכן יאמר עליהן •אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמוסיהן! תום׳ מנחו׳ יגכא פסחי׳ נז. בן קטין הוא עשה י״ב דדים לכיור וי״ב כהנים היו יכולים לקדש ידיהם ורגליהם ממנו. ונם דבר חדש תקן בכיור הוא עשה לו מוכני דהיינו גלגל לשקעו בלילה שלא יהו מימיו נפטלין בלינה יומא כה: תום׳ יה״כ ב3 (עי׳ בתי״ט תמיד פ״א מ׳ד) ומזכירין אותו לשבח יומא לז. (מתני׳) זבחי כ. כא: תמיד כח: — ועד יריחו נשמע קולו של עץ שעשה בן קטין מוכני לכיור כדאיתא תמיד ל: ירו׳ סוב׳ הה בן קמחית ישמעאל p קמחית ירו יומא הא ידו מחזקת בד קבים שמעון הצדיק כותבי דברי ימי עמנו ובראשם יוסף בן גוריון ספרו לנו מאד מאד על אודות חאיש הנפלא הזה אשר היה משירי כנסת הגדולה חכה להציל את בית ד׳ מידי הכותי׳ אשר הלשינו באזני אלכסנדרוס ננד עם ישרא׳. אבל אם אנו נעיין יפה בכל המקומות אשר שם .שמעון הצדיק" הזבד בספרתינו הישנה אנו מוכרחים לומר כי ב׳ או ג׳ אנשים היו נושאי" שם הכבוד הזה כי קשה הדבר לאמרו כי זה שמעון הצדיק אשר עמד לפני אלבסנדדום היה אביו של חוניו ושמעון אשר נתקנאו איש באחיו ע׳־ד הכהונה הגדולה עד שברח חוניו לאלכסנדריא — וגם אותו שמעון הצדיק אשר שמע בת קול מכרזת ואומרת נהרג גסקלנם (?Gajus Caüguia) ובטלו גזירותיו — אבל אני לא באתי להכריע ולסדר הדברים לפי ערך הזמנים או לכתוב דברי ימי ישרא־ — אין ברצוני כי אם לציין כל המקומות אשר בחן הזכר .שמעון הצדיק* יבואו אחרים ויבנו את הבית מאבני הבנין אשר הבאתי שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה (אבות א נ, אדר״ג ד (עיי״ש) פסיק, דר״כ יט) הוא שמש בכהונה גדולה מ׳ שנה (יומא|ט. יחש׳ יומא א א מ״ר ויקרא בא פסיק׳ דר*כ כז) וכל זמן שהיה עובד עבודת הקדש נעשו נסים לאבותינו בבית המקדש ומנויין יומא לט.