Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1928-01-01 · XIX. (1928) · page 10

6 אום׳ יה־כ ב כ), וזכרו לברכה ע׳יי תקנה שהתקין בעד לימוד התור«?. ובפה מלא מקלסין אותו חכמינו דל באמרם .ברם זכור אותו האיש לפוב ויהושע בן נמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישרא,!.. שהוא תקן שיהו מושיבין מלמדי תנוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכנסין אותן כבן וי וכבן ז׳, ומתקנתו ואילך לא ממפיק ינוקא ממתא למתא(ב*ב כא.) — ור׳ יהושע בן גמלא לא היה איש גדול בדורו, כי ידו לא היתד, מחזקת אלא כשני זיתים בלבד (ידוש׳ יומא ה א) — ואשתו מרתא בת בייתום היתה אלמנה וקדשה קודם שנעשה כה״נ ובהיותו כה׳־נ כנסה (ספרא אמור פ*ב יבמו׳ סא. איכה ר׳ אז) — וכשמת ר׳ יהושע בן גמלא פסקו לד, הכמים סאתים יין בכל יום (איכה ר׳ איו). ויוכלין אנו לשער את רוב עשרו ועושר אשתו אם קוראין אנו (איכה ר׳ א יו) כי פעם אחת בקשה מרתא לראות את בעלה כשהיה קורא את פרשת היום ביה־כ והוציאו לה פפפיות מפתה ביתה ער פתח בהמ״ק כדי שלא יתיחפו תליה — וכל העושר הזה כלה בשעת החרבן, דאמר ר אלעזר ב*ר צדוק ראיתי שקשרו שערותיה בזנבי סוסיהם של ערביים (איכה ר׳ שם) ירהנץ כקן יךןל לא מצינו כמוהו כהן אשר האריך ימים כל כך במעלתו ובגדולתו כי הוא שמש בכהונה נחלה שמנים שנה(יומא ט. ברכו׳ כט.) וזקן זה אשר היד, רב פעלים ותקן תקנות רבות וטובות, אשר זכה לבא לפני ולפנים כמה וכמה פעמים, אשר עשה ב׳ פרות אדומות (פרה ג ה) — לבסוף נעשה צדוקי — וצדקו רכרי חכמינו ז־ל אשר היו אומרים אל תאמין בעצמך עד יום מותך! (ברכו׳ כט., תנחומא ב בשלח נ פסיק׳ דר'כ י) תקנותיו אשר תקן הלא המה מנוייות במתני׳ מע״ש הטו סוט־ מז.ז הוא העביר הודיית מעשר הוא ביטל את המעוררים ואת הנוקפים עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים ובימיו אין אדם צריך לשאול על הרמאי והתקנות האלו מפורשות בגמרא .העביר הודיית מעשר* הואיל ולכהנים היו נותנין ולא ללויים ככתוב (סוט׳ מח.) .ביטל את המעוררים ואת הנקפים־— שהיו אומרים "עורה למה תשן ד" והוא אמר להם וכי יש שנה לפני המקום? .והנוקפין. שהיו משרטין לעגל בין קרניו וא״ד מכין ע״ג העגל בין קרניו אמר להם עד מתי אתם מאכילין את המזבח טריפות? עמד ועשה להם טבעות בקרקע. ״עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים - בחולו של מועד (סוט׳ מה. תום׳ סוט׳ יגט יחש׳ מע״ש הה סוט׳ טיא) •ובימיו אין אדם צריך לשאול על הרמאי* לפי ששלה בכל נבול ישרא׳ וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד, ומעיר ומע*ש מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין, אמר בני! כשם שתרומה נדולה ישבה עון מיתה כך תרומת מעשר עון מיתה. עמד והתקין הלוקח פירות מעם ^p מפרש מהן