Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1928-01-01 · XIX. (1928) · page 9

4 ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתפיו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה' פעם אחת מצאוהו עבדיו(ולא הכירוהו) ועשו בו אננריא אמר להן בבקשה מכם הניחוני ואלך ללמוד תורה! אמרו לו חיי ר׳ אלעזר בן חרטום שאין מניחין אותך! — ומימיו לא הלך וראה אותן (את העיירות שלו) אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה (יומא לה:)... נמצא ר־ אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים (ביום הדין אם אומרים טרודים היינו ולבך לא למדנו תורה) (יומא לה;) והרמב׳ם כתב שהיה בדורו של אוטיננום אבל אין להביא ראיה לדבריו בית בייתום "אוי לי מבית בייתום אוי לי מאלתן* תום׳ מנהו׳ יגכא פסחי׳ נז. חוניך(נחוניון) בנו של שמעון הצדיק, הוא חוניו שברח לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח והעלה עליו קרבנות איכא דאמרי לעכדם ואיכא דאמרי לשם השם, ומעשה שהיה כך היה. בשעת פטירתו של שמעון הצדיק אמר חוניו בני ישמש תחתי! נתקנא בו שמעי אחיו שהיד, גדול ממנו ב׳ שנים ומחצה ואמר לו בא ואלמדך פדר העבודה. הלבישו במלבושי נשים והראהו לאחיו הבהנים. בקשו לדידנו רץ מלפניהם עד שבא לאלכסנדריא — כך היא קבלת ר׳ מאיר, ר־ יודא אומר לא כך היה המעשה אלא חוניו לא קבל כהונה נתלה הואיל ושמעי גדול ממנו אבל לאחר זמן מתחרט ואמר לאחיו בא ואלמדך סדר העבודה והלבשו מלבושי נשים. רצו הכהנים להרוג את שמעי סח להם מה שעשה לו אחיו הקטן, בקשו להרוג את הוניו ברח לבית המלך ואח־כ לאלכסנדריא ובנה מזבח מנחו׳ קט: ירוש׳ יומא ו ג בית חנק .אוי לי מבית הנין אוי לי מלחישתן*(שהיו הולכים רכלים) פסחי נז. חנמאל המצרי עשה פרה (מתני׳ פרה ג ה) יהודה p קמחית (עיי נ* כ ישמעאל בן קמחית) מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך עי־כ ונתזה צנורא מפיו על בגדיו ונכנס יורא אחיו תחתיו ושמש בכהונה נתלה וראתה אמן ב׳ כהנים גדולים ביום אחד. (ידוש׳ יומא א א מגיל׳ א־י הוריו׳ נ3; מ׳ רבה ויקרא כ, במד ב, תנחו׳ ב אחרי ט, פסי׳ דר־כ בז) ודע כי יש ערבוביא גדולה בסיפור המעשה במקומות שונות, כי שמות יודא ושמעון מוחלפים בשמות אחרים ועי׳ בבלי יומא מז. (ישמעא׳ סיפר — ויוסף שמש תחתיו, בנלי יומא כז. תום׳ יה*כ ד נ ישמעא׳ סיפר — וישבב שמש תחתיו) יהושע בן גמלא יסופר לנו כי מרתא בת בייתום אשר היתד, אלמנה ויהושע בן נמלא היה מקדשה לאשתו הביאה תרקבא דדינרי לינאי מלכא למען ימנה אותו לכה*נ(יומא יח. יבמו׳ פא.) ואע*נ דעל ידי שוחד בא לגדולה זו, אשר לא בדת, ושמעינן נמי קול צויחא הנותן דופי בו (דא׳ר יוסף קטיר חזינא הכא — בלומר קשר של רשעים יבמות סא.) מימ מזכירין אותו לשבח וזכרו לטוב. מזבירין אותו לשבח משום שעשה ב׳ גורלות של יד,*כ של זהב (יומא לז. מתני׳