Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1928-01-01 · XIX. (1928) · page 6

ע״ד האנשים המשמשים בבית שני אשר שמותם הזכרו בשם ובמדרשים. יששכר בער ייטעלם מפראג. כשעלו בני הגולה מבבל ויסדו את בנין בית המקדש ויענו בהל?, ובהודת לד כי טוב כי לעולם חסדו על ישרא׳ — ורבים מהנהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בוכים בקול גדול (עזרא גי יב׳) כי קטן הבית ודל נגד בנין המפואר שבנה שלמה. והנביאים שביניהם דברו אל לבם בדברי תנחומים והתנבאו להם גדול יהי כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. אבל ימים הראשונים לא היו טובים ואף כי •יראת ה׳ ואהבתו היתה בלב העם, הדרת בית ד ותפארתו לא היתד, כי אם קטנה ורק ברבות העתים ע־י נדבת לבם ומתנותם אשר הביאו בית די הוסיפו על הבנין על ההיכל והעזרות. ומימות עזרא ונחמי' עד זמן החשמונאים אנו שומעים מעט מעט אל אדות העבודה במקדש ד. הנהנים הגדולים אשר שמשו אחר מות יהושע הכהן הגדול הלא הם נזכרים בנחמי׳ יב׳י (עיי׳ ס׳ מאור עינים לד) — בניו של יהושע ובני בניו ו׳ דורות, ובלתי שמותם לא ידענו מאמה על אדותם. ומהבאים אחריהם איש אחד נזכר בכבוד וזכרו לברכה הוא שמעון הצדיק משירי כנסת הגדולה אשר זכה לפי קבלת חכדל להציל את המקדש מידי אלכסנדרוס מקדן בלי הטות אזן למלשינים הרשעים הנוודים אשר רצי לפתתו להחריב את בית אלקינו. אבל לא היו ימים מועטים ועמדו היונים ופרצו, פרצות בבית המקדש טימאו את ההיכל ושקצו את אבני המזבח ויבוזו את כלי הקדש כלי כסף וכלי זהב אשר בם ישרתו בקדושה ובטהרה. וכשגברה יד בית חשמונאי ובאו ופנו את ההיכל וחנכו את הבית ורצו להדליק נרות במנורה הטהורה לא מצאו כי אם מנורת ברזל אשר צפום .בעץ. כל בלי הקדש אשר נתן המלך כורש לעולי הגולה לא נמצאו בבית כי ידי הארורים לקחום. ובעת ההיא עניות שולטת במקום עשירות — אבל במשך הזמן דברי הנביאים המתנבאים כבוד והדר לבית השני נתקיימו ונתאמתו.1) עשירים ואנשי מעשה קמו בעם אשר נדבו מהונם בסף וזהב לכלי 0 וזה רק לענין הבנין והכלים אבל מ״מ בבית שני חסרו הי דברים: ארון וכפורת וכרובים, אש, שכינה, רוח הקודש אורים וחוטים (יוטא בא:) ובירו׳ תעני' בא איתא: אש ארון אורים שטן המשחה רוח הקודש. ובמ״ר בהעלתך הארון והמנורה והאש ורוח הקדש והכרובים Jahrbuch der 1. L. G. XIX. 1