Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1927-01-01 · XVIII. (1927) · page 66

27 Synagoge in N. R., und dabei zählte die Gemeinde um 1790 mehr als 900 jüdische Seelen.1) Zu den veröffentlichten Urkunden sei mir die Bemerkung gestattet, dass ich diese unverändert vorlege, Texterklärnngen, wie z. B. die Auflösung von Abbreviaturen oder die Umwandlung der hebräischen in bürgerliche Daten, setze ich in runde Klammern, alles andere Wissenswerte findet der Leser in den Fussnoten. הפנקס פתוח והיד כותבת? להיות השורה הזאת למשמרת: לדורי דורות: ברית אבות לבנים נזכרת? להיות לזכרון ואינה נעדרת: למען ידעו דור האחרון בנינו אשר יקומו מאחרינו על בזה נתיסד פנקס הזאת ועל כזה אדני׳ הוטבעו שטבעו חכמים מחוכמים, לבן מודעא רבא עם היות שש מאז ומקדם מימי קדמונים מעת היותה לעיר ואם בישראל שם היה נם כן פנקס שבו נכתבו כל המקומות בעזרת אנשים ועזרת נשים דקהלתינו יצ׳ו אך בהמשך הזמן כאשר עברנו בין הגזרים תיוהא קאחזינא ביה מהמת במה ערבובי דברים ולא סדרום וכהיום הזה בשנת חמשת אלפים וארבע מאות וששים ושנים(2 (1701/2) לבריאת עולם הטה ה׳ עלינו חסדו ונתן אותנו לחן וחסד לפני אדוננו השררה (3 יר־ה (= ירום הודו) השד הגדול המהולל והמיוחם מאוד4) דאמנילן□ קוינץ יד׳ה שפטר ומחל כל הערעורים שהיו מצדו ומחמתו מעולם עד היום הזה הן על הבתים והן על המקומות בעזרת אנשים ועזרת נשים כאשר מבואר בפנקס הקהל דקהלתנו יצ״ו ונתן רשות והרמנא לחדש פנקס הלזה ולכתוב הכל על סדר נכון ואז ידו תבון עמנו ונתן כל תוקף ועוז ויפוי כח לפנקס ד״ה כמבואר הכל באר היטב בתוך הקאנפרמירונג הנכתב ונחתם בחי■ (= בחתימת יד) אדונינו הנראב ירה הנזכר לעיל והועתק לשונו כסוף הפנקס ע־כ קמנו ונתעודד וישרנו המסילה ובררנו כל הדברים הנכתבים בפנקס ישן ונם כל השטרות שהובאו לפנינו חפשנו בתוך חוריו וסדקיו עד שהובררו לפנינו כל דבר ודבי שאין בו של ועיקש וש כל המקומות הוכרזו כמה וכמה פעמים בבית הכנסת ולא נמצא שום עורר וטוען על יטוס אחד להמקומות הנכתבים בפנקס חלז ואחר כל זה כתבנו המקומות בל איש על שם נחלתו באסיפת ראשי ישראל יצ׳ו ומעתה כל מ* שיעמוד ויערער נגד שום דבר ממה שנכתב בפנקס זה הרי דבריו בטילן ומבוטלן 1) Vergl. Theodor Haas, die Juden in Mähren, S. 64. 2) Der Ausgleich zwischen Dominieus Ar;dresas, Graf v. Kaunitz und der Gemeinde Neu־Raussnitz wurde im Jahre 1701 abgeschlossen, die Confirmierung datiert, Luxenburg 11. Juni 1701; vergl. Flesch, Familie Fleseh, S. 20 n. 2. s) Eulogie für Landesherren, aber auch für die Gutshenschaft. 4) Dominik Andreas, Graf von Kaunitz war seinen jüdischen Untertanen ein sehr wohl wollender Herr, vgl. D’Elvert, zur Geschichte dvr Juden in Mähren und österr. Schlesien, S. 176.