Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1927-01-01 · XVIII. (1927) · page 19

16 בב) פשטו ימותי, צ*ל: ופקזטוימותי, כפרש בשער היציר צד• 72, וראה שם בהערה; ראה הערתי לחרוז שכ״ז משע*א. מ) אנדע. הוא הנבון בהמשך המאמר, כמווינדע (דהי׳ב י*ד ב׳), נרע (שם ל*ד ד), ונקוד אגדע הוא באתנח וסוף פסוק. בד) ראה חרת [ל״א] משער זה, והארכתי בדבר בהערותי לדיואן רי״ה ח־א צד 142. ולר־ש הנגיד־ יש שיר בענין הזה (ב*י ברלין 4# סימן 576 דף קל־ב עיא) דל: עתה 35ןו לילות?.קו;מים. מותי?נות מלןי מרקמים. צציו?^זגי או. כמו דמים, נלזדו מסברים ומתאימים. דבקו אלי פנים מאדמים T : י :T T : T " V * התקבצו בי הזמן תמים וךאו?ני־ארץ אעור ל?^ה וקזתו ך3!י־.ע;ב.2ליהוךד וךאו?גי זעליו;א׳?ר צמחו??גי יפת־האר מתאמים דל: שתו דם ענבים(יין) בנן בין עצי ורדים, אשר פרחיהם ארמים כשנים (ישעי׳ א־ י*ח) או בדם, ואליהם דבוקים ומסברים עלים ירוקים, אשר" צמחו וגדלו עמהם יחדו, והם (פרחים תלים כשהם יחדו) דומים לפני עלמה יפת תאר, שהם חורים וירוקים מבושה כשהם דבוקים אל פניו המאדמים של אהבה(בשעת נשיקה), [נ.קו (בש׳ 1), ב־ה בב־י, וא׳ב הבונה: בל ימי החרף שהיו. לילותיהם ארוכים, קוינו לבוא הימים, ועתה בי ארבו לנו הימים, נקוה ללילות כדי לשתות במסכת רעים; אולם בעיני נראה שצ״ל: בקו, ור״ל: הניעו ימי האביב שבהם מדת יום ומדת לילה שוים. — לשורה 2 ראה הערותי לדיואן רי״ה היא צד 189. — מבשמים, (בשורה 5) ביה בב*י, והבונה על הפנים שהם מבשמים כדת הנשים, ולפי־ז הדמיון כפול, לענין מראה ולענין ריח], בו) בבר העיר שדיל (כיה שם צד 71) על רד״ק בשרשיו (שרש סבא), שהביא את החרוז שלפנינו לראיה, בי נם מוכר היין נקרא סבא (וכן הביאו גם ד׳ אברהם ב־ר שלמה בספרו הערבי, ראה המזכיר לרמשיש ח*כ צד 12), ושדיל מפרש את דברי המשורר לאמר: .כל בני אדם חוץ ממוכרי היין הם"נבלים, קי יקחו בידם בסף מעט ויבקשו ממוכרי היין שימלאו את בליהם מי זהב (משל ליין), תה רעיון שוא*. ואני פרשתי בשער השיר צד 52 בהערה: כל בני אדם הם נבלים (שרוצים להשתבר יותר מדי במסחרם), חוץ ממוכרי היין, שהם מסתפקים במועא, לוקחים מעט כסף ומצדם (למשרתיהם) למלאות את הנבלים זהב. וש״י נכנס פה בדחוקים ופרש "סבאים* כמשמעו, שותי יין ושכר, ועל מלת .נבלים' (הראשונה) הוא אומי שענינה .לא לנריעותא רק לשבח ודל חבמים מסכמים המה* (ואינני יודע ראיה לזה, שיהיה הנבל חכם מסכם), ולא חזר בו גם אחרי שראה בחרוז ל׳ משער זה ובחרוז ב*ח משע*נ שהשתמש רמב־ע במלת .סבאים* במובן מוכרי יין. — דעה. צ*ל: ך?ה (משלי כ־ד י־ד, ויש מנקדים שם: דעה), ונוסח רדק: אמת. — בעולם, שד*ל (שם): בתבל,