Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1927-01-01 · XVIII. (1927) · page 17

14 דצג) וועד, בכזדי (אלב׳ 138): ומועד; ראה רשב*נ (ביאליק־רבניצקי ח״א צד 177): עד יעשה שדי וישלים מועדו, ודייה אמר: ודברי מועדיו לי שוא ובו־ (דיואן ח״א שיר ז׳ ש׳ 15, וראה מש־כ שם בהערותי). — ציר, שליח, ור*ל: הוא כציר שלוח (מאתה׳) לכל איש להסיר ינונו, ובן בחרוז שליו משער זה (עדה*כ ישעי־ י*ח ט*ז) ועוד. דצו) בצרות, ובחרוז שלאח״ז: בצרות. ותגנים מה (עם אותיות בכלו״ם שונות בראש המלות) נמצא במקומות רבים, למשל בשער זה חרוז שכ״ט—ש*ל. רצו) ל״ש (צד 50) עפ״י כה״י: ימינו... שמאלו... לצרות, ונוסח .לצרות" הוא דק בבי*מ(אלב׳ 824) והוא מוטעה. רצח) וטובות זי, ל״ש (שם) עם*י כה״י: וטובות זאת. רצט) לבבו לו, מלת .לד איננה בכה־י (אלב׳ 318). ש) ראה חרוז רב״ח משער זה והערתי שם. שא) יתאיב, בכי*מ יתאב, ובכייה: יתאו (אלב־ 818). שה) תאהב, נ־ל שצ״ל: תאב, ר־ל: אם חפץ אתה ראות שמש מדברת — ראה בפניו (של השר, וכתקונו של שיי), ועד־ז אמר בשע״ז חרוז א׳: תאב ראות מת... דבר בפיהו יחזה אותי. שט—שי) התועה בחשך ואובד את דרכו שני דברים צריכים לו כדי שינצל: א) אור לעינים, כדי שיראה; ב) מודה דרך, כי אם לא ידע את הדרך אין לו תועלת בראות עיניו וישאר אובד ותועה כשהיה, והנה אומר לו המשורר לתועה, כי את שניהם (אור ומורה דרך) ימצא בהשר. שיג) ו מ פח ד ו, עיר פחדכם ומוראכם יתן ד־א על פני כל הארץ(דברים י־א כיה). שיח) חסדים, ניל שציל: חסדיו. שבא) קורא, קשה בעיני״לעשות קריאה בתור הזמנה (חרוז שייט) וקריאה סתם (בחרוז שלפנינו לדעת שיי) שני ענינים שונים, וע״ב נוח לי לפרש את זה שלפנינו מלשון וקראהו אסק (בראשית מיב ליח), ובמלת .לשוד• יונתו על כל צרה שלא תבוא. שכב—שבג) ישישים יראוהו יראת הכבוד וצרים יפחדו פחד מפני הדר נאונו. שכז) חלק, ציל: וחלק, וטעות כזו ממש בחרוז קל׳־ג משער זה ובשעיב חרוז כיב וחרוז ל׳; חסדים, ציל: חסידים, כמיש בכיהי(אלב׳ 139); בחלק חסדיו, שדה חסדיו (חלק חלקה, מלשון חלקת השדה, ראה חרוז ק׳ משער זה והערתי שם); ושבט, ציד: ושבר (וכן תקן שיי), ודל: לדלת העם הוא מניח ונותן את לקטיקזרח, כמצות התורה(ויקרא י־מ ט/ יי), אבל עם החסידים הוא מתנהג בחסידות, עושה לפנים משורת הדין ונותן להם בעין יפה וביד רחבה את שדה חסדו, את הקציר?לו. — וחלק, בחלק, לשון נעיל, ובן חסידים, חסידיו; חסידים, מרודים, חרוז פנימי. שלה) מאהבי, נם אני תקנתי: מאהובי(וכן בחרוז א׳ משעיב: בחר מאהובים), אבל תחת "בשלחו לרחוק• אני קורא "בשלחו סביבי׳, ודל: די לי כי הנני משתעשע עם ידידי במחשבותי ובשלחו אלי את ריחו הנעים; ראה הערותי לדיואן רי*ה ח״א צד 8, 57, 154.