Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1927-01-01 · XVIII. (1927) · page 16

13 רסג) לבת׳ צ״ל: לבת, מלשון מה א?זלה לבתך (יחזקאל ט׳ז ל־). רסה) ראה העוותי- לדיואן דייה ח־א'צד 174, רסח—רפט) ראה חרוז רמ״ח משער זה וחרוז ח׳ משע־ב, אבל לדעתי .עינד הראשון ענינו עץ כמשמעו, ורל כי הכום יפיץ אור לעין המשקה, כמ*ש רשב־נ (בחרוז שהביא ש״י, והוא בהוצאת ביאליק־דבניצקי ח״א צד 12), ראה חרוז כ־ וחרוז כ״ט משע״ב; ״עינו״ השני ענינו מראה זהר, ור׳ל: אור זהרו של הכוס דומה לאור זהרו של הצבי, וראה חרוז ס׳יא משע״ב. — מלת "ואת" מ?זםקת אצלי, ואולי צ״ל: א#ר, או מלה אחרת דומה לה שאינה?ושנה את הענק. רע) בימיו, צ״ל: כ_יסיו, ור״ל: שתה בלב טוב יינך שזכית לכך לחיות בימי הגביר אשר עינו (מענן חסדיו) הולך ונובע בשפע כשפע ימים, ׳והקורא "?עזים* אולי לא הפסיד, רעב) אלב׳ (צד 142) מביא עפ״י כה״י את הנוסח5 הרם מתן, ולדעתו צ*ל: מהרם מתן, ואני מבכר את הנוסח כה״י. יעו) אי אפשר לפרש "אלפיו" בענין רעיו ואחיו, כי א״כ היה לו לכתוב אלופיו׳ אל״ף פתוחה ולמד דגושה ושרוקה, וע׳־כ אני מפרשו מלשון הכה שאול באלפיו (ש״א י״ח ז׳ ועוד), ור״ל; בקשו בין המון אלפי בני הדור אחי־שכל ולא מצאו רק את השר לבדו, וכטעם אדם אחד מאלף מצאתי (קהלת ז׳ כ״ח), וענין "המק אלפיר כענק ״רבבות אלפי״ (במדבר י׳ ל״ו). ובכיי־מ (אלב׳ צד 144) עלופים, ונראה שזה ט״ם תחת: אלפים. רעז) ר״ל: גם הוריו (אבותיו ואבות אבותיו) היו יחידי הדור בימיהם, ובמותם כמעט אבדו מפני שלא היתד׳ תמורתם, אבל אחרי שהוא קם ויהי כמותם וממלא מקומם לחכמה ולנדלה, נמצא שלא חסרו ולא פקדו. שרש חסר בתור פעל עומד (בראשית י״ח כ״ח' ועוד), וכמו שהעיר ר יונה בשרשיו: "קצת המלות האלה(משרש הסר) מתעברות וקצתם אינן מתעברות"; פקדו דישעי׳ ל״ד ט״ז לדעתי הוא עומד,יוטעם אשה רעותה כאשד, כרעותה (כטעם "אחת מהנה ׳ שלפ״ז, עיי׳ש). הנה פרשתי את הנוסח כמו שהוא לפנינו, אבל בכה״י (אלב׳ צד 138 וצד 144): הודו תחת הוריו, ויש לשים לב לנוסח הזה (ואפשר שצ״ל: הוריו). רעח) עליו, בכה״י (אלב׳ שם): עלה. רעט) כי הוא, בכהיי (אלב׳ שם): היה, והוא נוסח נכון. — פקדו, דל שהוא מלשון בידו אפקיד רוחי (תחלים ל*א ו׳) פקדון למשמרת, ור־ל: מפקידים אותו בצל שדי, מתפללים עליו שיהיה ה׳ סתרו ויסך עליו וישמרהו מכל רע. רפא) ל*ש (צד 46) עפ״י כה*י: גדר?זעוני תם, אבל אלב־ (צד 148) מביא עפ*י כי*מ: גודר מעון התום, ועפ״י כי״ה: גוזר מעוני תום יום. רפב) יום, בכה*י (אלב׳ שם): אם, וזו טעות. — פרצו פרץ, כשרבו ועצמו, לשון ויפרץ לרב (בראשית ל׳ ל׳), רצ) פני, טעות מורה עליה המשקל, והתקק .פן* (ש*י) לא יאבה בו איש מכיר את לשונו של רמב*ע. גם הנוסח .פנים השנאים* (ל*ש צד 44, עם*י כדדי?) לא יתכן בשום פנים. ואולי צ*ל: אפי בני איבה•