Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1927-01-01 · XVIII. (1927) · page 15

12 ואולי אפשר לומר שהבונה פה להפך: הוא עוזר גם לצריו (מביא אל תוכם חנית ישע), ונמצא שהמשורר ממשיך בחרוז זה את הרעיון שבחרוז רל״ד, וכנה את הישועה שהוא מביא לצריו בשם •חרב ישע" ע״ד אם רעב שונאך האכילהו לחם ובו׳ כי נחלים אתה חותה על ראשו (משלי כ״ה כיא, כ״ב). רלו) לדעתי הבונה: והוא יספור אותם בלבו, לב משכיל (דל בשכלו), והוא דבר נחל מאד, שהרי נאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים וכו׳ (בראשית ט־ו ה׳), משמע מזה שהוא דבר נמנע לבן אדם. תתומו של ל״ש (צד 55) מתאים לפרושי, אבל נם הדבדם האלה נאמרו רק ע״ד הפלגה וכדי לתאר את גדל חכמתו של השר, ובמו שהעירותי לחרוז מ״ט משער זה. דלו) אנשי חיל, בחכמה, במו בשמות י״ח כ״א (ראה רמב״ן שם). רלט—רם) בכה״י (אלב־ 318) שנויים בלי ערך. רמח) למלחמתי, בעני} אנשי מלחמתך (ישעי־ מ״א י״ב), דל: היגון קם להלחם ננדי כאלו שברו עלי הזמן להרע לי, והלשון ע״ד ואשר שכר עליך... לקללך (דברים ביג ה־). — לרעיון שבחרוז הזה ושלאחריו ראה הערתי לחרוז ציה משער זה. רמא-רמב) החרוזים האלה — כמו שהם לפנינו - אי אפשר לפרשם פרוש מתישב על הלב. לדעתי צל: בי זה בעולם שיר, והכונה: אמרו לכל רואה שירי ומתבונן בו, בי זה (לבדו) הוא שיר והשר לבדו הוא שר ואין זולתו, וא״כ שניהם יחידים בעלם, אשר על בן שירי נאה לו והוא נאה לשירי, ועיד שאמר בשיר הפתיחה חרוז כ״ב: אמת את ושמש תאומים בעולם ן ולכם תהי זאת לבדה לאחות (ראה את הערתי שם). דמה) ל״ש (צד 61) עפ״י בה״י: עפר רנליו, ובן נכון עדה״כ ישעי׳ מ־ט כ״ג, ובבי׳ט: עפר ארץ. רמו) ושונאיו, ל־ש (שם) עפ׳י כה״י: משנאיו. החרוז הזה מאודד בכודי לחרוז רמ״ז. רמז) יצוריו (= לצךיו), הנוסח הזה נכון, וכיה בכה״י (ל״ש שם), והארכתי לדבר על הענין בהערה 66 לקינת רמב״ע על מות דב אבן־אלבליה (בספר הזכרון לרש״א פוזננסקי דל, המיועד לצאת בקרוב). דמט) נד, צל: יד; הלשון כלשון .ונביע בידו העלה* (שע־ב חרוז [ל״ב]), והענין כענין .יעלה במו כוכב ביד ע^ר ן הכום ומערבו לשו עדיו (שם חרוז פ״ב). תג);?לו, בנין קל משרש נבל, וכטעם ועלהו לא יבול (תהלים א׳ נ׳), ושני השרשים נבל ובלה ענין אחד להם, ודברי ש״י במקום הזה נלאיתי להב• נם. רנה) אל שוכני לשוכני, והוא עדה־כ וזרחה לכם ... שמש צדקה (מלאכי ג׳ ב׳). — ויד עיפה, בכי־מ (אלב־ צד 141): ובית עיסה. רנז) מאורי יום, בשער השיר צד 71 הנוסח: מאורי רום, עפ״י כי׳מ, וכן מביא ליש (צד 45). תח) .הרסיס׳ צ״ל: הדפיס- ־ צמחי׳ אי אפשר לנקד כן עפ״י הדקדוק, ובשער השיר (שם) עפ״י בי־מ: צמח (כן מביאים ל״ש שם ואלב׳ צד 149), והרוצה לקלס את הנוסח שלפנינו עליו לנקד: צמחי ולומר שהשדא שבמ״ם האחרונה ממלת .מקום" נחשבת ליתד (ראה ש־י לחרוז רמ״ט משער זה, ונם אני העירותי על הדבר בכ״מ).