Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1927-01-01 · XVIII. (1927) · page 13

10 מדם, ע־ד אם אמנע מהפץ דלים (איוב ל׳א טיז) שענינו אם אמנע דלים מחפצם ובתרגומו: אין אתמנע מלשלמא צבאות מסכינא. קמה)?לויי. צ׳ל:?לד (ירמי־ ל־ח י״א) או: בלואי (שם שם י״ב). קנב) לעצים חילו, ר״ל בחו (ולא הונו, שכבר הוכירו בחרוז קין), נמו כל איש נבור ובן חיל (ש־א ט״ז י־ח), איש חיל בכה לעבודה (דהי״א כ״ז ח,) ורבים במותם, ור־ל שנתן לו לאובד כח לעשות ולרמש לו הון. קבב) אם אל, בהיות האל עמו, ע״ד הי צבאות עמנו (תחלים מ־ו ח׳ י״ב), ה׳ לי לא אירא (שם קי־ח ר) ועוד כמוהם. קנה) עד נכספו, »עד• זה בא ליחס ההפלגה ולא ליחס חומן, כמו: עד דוד הנדיל;שיא כ׳ מ״א) וחבריו. קנו)?מרחב. צ־ל: ב?וךחב• קנט) ה#יח, ר־ל: ברא עולם ומלואו כדי שיהיו לעת מצוא פדות השר ובפרו, וסוף מעשה במחשבה תחלה. קם) הורק, נ־ל שצ־ל: מורק (מרק), מלשון ומרק ושטף במים(ויקרא ו׳ מא), והשם .תמרוק׳■ ננזר ממנו ולא להפך. — ל׳ש (צד 52) מביא פה עד חרוז אחד עפ״י בי־מ: בל איש מצוק.יפ.3ה אליו 1 בי עיר מבצר 1עשה כפר (עדה׳כ מעיר מבצר ועד בפר הפרד, ש״א ר י״ח). קסב) ארבה... ורחבה, הוא הנכון ועדה־כ ארכה מארץ מדר. ורחבה מני ים (איוב י*א ט׳), אלא שהפך את התארים לפעלים. קסה) בזאת, צ״ל:בזאת, ע־ד ולאביו שלח כזאת (בראשיתימ*ה כ״ג). קסח) תאהב׳ בנין פעל, ונמצא הבינוני ממנו בירמי׳ כ*ב כ׳ (מאהביך) ועור בכ’מ במקרא. קע) אשר שמו וכר, דיל: אשר מכל בני האדם רק בו בחרו ורק בו שמו כסלם, תה טעם "מאנוש• בחרוז רע־מ משער זה, בחרוז ז׳ משע״ד, בחרוז כ*ה משע־ה, בחרוז מ׳ משע״ו ועוד (ראה נם את חרוזי רמב־ע שהבאתי לחרוז צ*ה משער זה). קעג) נדיבותך, בכה״י (אלב, 145): מטר ידך, והנוסח שלפנינו עקר. קפד) לאב. מלשון באבי הנחל (שה־ש ו׳ י־א), ודינפרד ממנו (לדעת המשורר) אב, ע־מ: פת. ®זי. פתים. סף. ספי. ספים, ודומיהם. קפז) לאות, ר״ל: לזכחץ, מלשון לאות על ידך ולזכרון בין עיניך (שמות י־נ טי). קצא) משכיב, משים, וזה טעם ותשכיבהו בחיקה (מ״א נ׳ נ׳) והעד מה שנאמר שם בסוף הפסוק: ואת בנה המת השכיבה בחיקי. — בכה,, (אלב׳ 145) נמצאים בחרוז הזד. ושלאחריו שנויים, והם שבושים. קצב) לעב, בן צ׳ל, וכיה בכל המקרא, מפני שסתם עב הוא עב שחק, ולא נמצא •עבי שחקים״ רק בש״ב כ*ב י־ב •(= תהלים י״ח י״ב) והוא ראוי בשיר. קצנ) אחזו, ר״ל לקחו, ע״ד ותקח אזני שמץ מנהו (איוב ד־ י*ב), ואין האזן לוקחת אלא את הקול, ובמקום שיש לקיחה יש גם אחיזה.