Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1927-01-01 · XVIII. (1927) · page 10

1 גם כשהוא סמוך, שכן לא נמצא במקרא רק בסמיכות; סנת־סדייי דרסי' מ צ*& (במקף!) יוצא מן הכלל, ובספרים מדויקים נם זה בנדן קמוצה. ־ עג) ממה שכתב המשורר נזר בלא ה״א הידועה אני למד, שהוא משתמש במליצת הכתוב בדרך הדוד, וטעם העדות כעניןונתת אל הארק את העדות (שמות כ*ה ט־ז) וחבריו, ודל ששם את התורה בתר על ראשו. עד) לכל! צ*ל: לבל¬ עו) לדעתי כונתו על הזמן כמו שהוא, אם טוב ועם רע. מלת זמן מוטלת כספק אם היא מהשמות שאינם משתנים בסמיכות (ךהןר>?תב ודומיהן) או לא. עח) וגרים, נ״לשצ״ל: ובדים,• והוא מקביל ל.בני השם׳ בדלת הבית. עט) שעור המאמר לדעתי ז כל הסגנים יחדיו, וכמ1זם נם החוריס, הפכו ערף .ויעטו בשת, ודברי ש״י אינם ברורים לי, שהוא •אומרו .יחד וכר ועמם נס ההורים יעטו בשתי, ואיב טעם ויחד: ועמהםי(עם הסגנים) יחד גם החורים וכר, ואורב הוא אומר: וא״ו וחורים מחברתה עם■ הסגנים", ולפי״ז דל: כל הסגנים והחורים הפכו ערף׳ ויחד יעטו בשת (כמו שפרשתי). פ) ראה עמום ו׳ רז השתים במזרקי יין. פג) בבור,-בכי־מ (אלב׳-צד 145): בעת, והיא טעות. — יד בל, בבה׳י (אלב׳ שם): כל־;ד, וכן נכון. פד) וקדמה, בבה׳י (אלב, שם): ותימא, והיא טעות. פה) יד, צ*ל: יד• ■ סח) ש״י באר את המלות והעיר על הרעיון שבחרוז דרך כלל, אבל נמנע מלפרש את החרוז לפי הנוסח שלפנינו ולהעיר על הקושי שבמליצת .למלקוש עולם בעתו/ ואני מגיה וקורא: .לעולם מלקוש בעתר: פט) גן אל כגן אל, והבונה על השר שהוא כנן אל. צ) מצוק, שדל (כ*ח שם צד 70): מצור. צה) בני יום, הם מאורעות הזמן ומצוקותיו, וכמ׳ש משוררנו בתרשיש(ראה למשל בשער זה חרוז כ׳ב והערתי שם וחרוז שמ״ט) ובדיואן בכ״מ ומכללם בשיר ״מנחלי בכר,״ (בירחון הברסלאי לשנת 1896 צד 36 ובהגו־ןיח׳ז צד 62): עמי להתגורר בני יום המדון ובצל כנפי מאנוש יחסיו, ובשיר "עיני סלעים* (דוקם, רמב״ע צד 99): כזה וכזה בעתו נפשי בנין ימים־ ואף היא מאנה לנגוע, וכבר העירותי ע׳ז במ׳א. וראיתי לש׳י כספרו גבעת שאול שהוא חולק עלי בדבר זה, אולם לא פה המקום להשיב לו. ומ*ש המשורר: בשם השר דגול נא חיש עליהם וכר, הרעיון הזה הניעו אחד המשוררים הערבים (ולא אחד בלבד), הביא דבריו רםב*ע בספרו שירת ישראל צד קצ״א: "בטוח אני סן הזמן ומסבותיו, כאשר נתליתי בחבלי הנגיד; רשב״ג השתמש ברעיון הזה בשירו .כוכב אשר דרך*(ביאליק=רבניצקי ח*א צד 44 ובהוצאה שלי צד 4) : אכעיס בנות ימים ונגדן אצחקה ן כי צעקות מן זה אשר יכסנו ןן האת הדפתנו ואין כה בך ן או יד יקותיאל עלי ערפנו ןן י השר'אשר לולי שטפך בענן ן יריו שרפנוך באש קצפנו. שני החרוזים האחרונים הביאם משוררנו בספרו הנ״ל (צד קם*ח וצד קפ*ג) ומרשב־נ למדו- משוררינו ועשו כמוהם, וביניהם גם רםב*ע