Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1927-01-01 · XVIII. (1927) · page 9

6 נד.) שד־ל (כיח שם צד 70) קורא: לו נמצא איש חומל עליו ן ויהיה אי! אזנו בולה. נו) נאקת, שז־״ל (שם) ג אנקת. נז) מדינות, עירות, כטעם מלת מדינה בערבית. נט) הכר, הפעיל מנחי ע־ע על משקל המר, ואינני מבין איך כתב ל״ש (צד 59) שלא ת<£צא תמונה כזאת, כשם שאינני מבין איך כתב ש־י שהוא מבנין הפעל; ולפי הנוסח שלפנינו צריכים אנו א־כ לפרש: מבור כפי השר הבר כל איש עול את דמיו, כי מן השר ראה וממנו למד לעשות הישר והטוב. והממאן בזה עליו לקרוא: הובר, ואין לתמוה על בוא הפעל בלשון יחיד כשהוא קודם לשם הנושא. וטעם בר לדעתי: מוסר וטהרת המדות והמעשים, כמו באיוב כ״ב ל׳, הפך איש עול בסוגר הבית. ובשיר "עד מה מרון־ הנ״ל אמר משוררנו: אם מפתיות נגאלו אישים ואם ן בדמי כסילות בוערים נטמאו ןן דמם ידיחהו כרוה פיו ומי ן שכלו עליהם יז ויתחטאו. ל״ש (שם) מאריך הרבה בברור הנופח הנכון בחרוז הזה, אבל הנוסח שלפנינו הוא היותר נכון — אם נניחהו כמו שהוא. סא) ראה את מאמרו של אינרס בספר היובל לגריין צד 124. סב) מלת אם השתמשו בה הפיטנים הרבה, ובכל מקום היא באה בלשון נקבה (ואפשר שימצאו יוצאים מן הכלל ואני לא ראיתים), והנני לרשום בזה שנים — שלשה מקומות העולים על זכרוני ברנע הזה: בתפלת ד״א ישראל בשני וחמישי: חון אם לשמך מלווה (ומה שנדפס בסדורים .מ_קגה* היא טעות יורה עליה החרוז: תקוה. מקוה, קרבה); בהושענא: אם אני חומה ברה כחמה וכו׳; רשב״ג, שביה עניה (ביאליק־רבניצקי ח׳ב צד 5): ואם עשיריה תהא שלישיה; ומשוררנו בחרוז ש*ב משער זה: בל אם עלי תבל ן תאהב היות לה ציץ. ובכייה (אלב־ צד 152) "בת" תחת "אם־, ובכי־מ (אלב׳ שם): «עם", והם שנויים שלא מדעת. פג) מסורה, ל״ש (צד 51) ואלב׳ (צד 152) מביאים עפ״י כהיי את הנוסח ״מכורה־, אבל מ״ם בכל״ם שבמלת ״מהמון״ קשה לפרשה. — המליצה המון עמים מקורה בישעי׳ י־ז י־ב, ובכה״י (אלב׳שם) הנוסח: המון גויס (כמו בראשית י״ז ד, הי). — לה, בכי־מ (אלב׳ שם): לו, וזו מעות. סד) נפוץ, לדעתי צ״ל: כפץ, והוא עדה־כ ונפחתי בך הגה ועדרו(ירמי׳ נ־א ביב), ואם נניח את הנוסח כמ״ש לפנינו, יש לפרשו מטעם: העצב נבזה נפוץ (שם כ״ב כ״ח), ונפוץ הכדים (שופטים ז־ י״ט) וחבריהם, שהם לשון שבירה. סו) ולינת, בבה־י (אלב׳ צד 141): ומשגב. פז) מראיתו, את המשקל אפשר לתקן אמנם אם נקרא: במראיתי, אבל העקר הוא בנוסח בה״י (אלב׳ צד 141): במראהו• — כאשר, בכה״י(אלב־ שם): גם יש. סח) מקור המליצה בירמי׳ מ״ו ד׳: מרקו הרמחים. תחת "חניתות־ נמצא בכה׳י (אלב׳ צד 152, ליש צד 53): .חניתי• עא) ופזך, צ־ל: ופזר (תהלים נ*נ ו׳; קייב ט,)• מנת, צ־ל:?זית (וכן בכ־מ),