Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1927-01-01 · XVIII. (1927) · page 7

4 בא) השביל1 ש־י לחלק בין אבות השיר ובני בני השיר, וכן שר משוררנו: מפאר במעניו ן אבות שיר ובניו ן ונעים לפניו ן הררים ומשים (שירת ישראל צד רי״ב), אולם בבאור החרוז נ*ל שדל: השירות האחרות הן כאלו ילדון בני השיר, הן רק במדרגה שניה, ודומות לשפחות ננד שירתו, שהיא כנברת. — ילדון, שדל: ילחם; ובלם, שדל: וכלן. בב) דל: רק לכם לבד היא ראויה להיות לאחות. הרעיון שבהרוזהזה השתמשו בו המשורדם הרבה ובפנים שונים, ולדונמא אביא פה רק שני חרוזים משירי רמב״ע: יתפאח כוכבי שחקים בם הכי ן על שם אחיהם הבכור נקראו (בשיר "עד מה בגרוך בירחק הברסלאי לשנת 1896 צד 35); עיש וכימה אבלו כי היא ן היתד, לבד להם שלישיה (בשיר .תבל באיבת לב*, ספר היובל לרמש־ש חלק העברי צד 42), ויותר ממה שכתוב באן תמצא בהערותי לדיואן רי*ה ח״ב צד 236. — תהא, שדל: תהי. וכיה בכי־מ (אלב׳ צד 311). לשער הראשון. א) לדעתי הפרוש: שמעו שרי זמן ננידי שיר משירי אלה. ולולי דמסתפינא הייתי אומר שיש לנקד: שרי, כלומר משוררי הזמן. -- אשים, צ״ל: אישים* ה) אדם, צ*ל: אדם, כדינו בסוף פסוק (ל־ש צד 42 הערה 1, אבל לא מטעמי׳, בי פת״ח וקמיץ דין אחד להם לענין החרוז). מ) הבין, ל־ש (צד 53) עפ*י כה״י: בינה, והנוסח שלפנינו נכון יותר. י) באלפים, ל*ש (שם) עפ*י כדדי: לאלפים. יא) אמרו, ל־ש(צד 49) עפ״י כה*י: אמר, וכן נכון ודל: האל צוה לשמש ואמר לו: אור (צווי) מזיו מאורו של השר. טו) לו משטמת, בכה־י (אלב־ צד 151 וצד 327): אוזו שטמת• מז) בהערותי לדיואן רי*ה ח*א צד 64 העירותי: .והשתמש רי״ה במלת אח במובן חרב... נראה מזה שפרש כן אח עשויה לברק ביחזקאל כ״א כ־ (ובתרגום שם: וי חרבא אשתליפת למקטל, ונראה שהוסיף מלת חרבא ליתר באור, ואולם אפשר ג*ב שנתחברו שני פרושים שונים, אח וי ואח חרב, והיו לאחדים). ועדז אני מפרש מ״ש רמב*ע... ינל בו תוך עדה... והחרוז מיסד עה*כ משלי ב*ו ב*ו, והבונה: ינל בו <בשר) בגלוי, בתוך קהל ועדה, ואולם ’במשאון, בסתר, ידבר עליו קשות, ויהיה ענין שפתותיו אח כענין חרבות בשפתותיהם(תהלים נ*ט ח׳)". כא) ראה דברים ל*ב י*נ: ועקהו דבש מסלע. ב*ב) ומהודו, נ*ל שצ*ל: ומהונו, והוא ע״ד זרעו לכם לצדקה (הושע י־ י״ב), ולפי. הנוסח שלפנינו יש לפרש .זרע* מלשון אור זרוע לצדיק (תהלים צ״ז ייא) זרח, ובין כך ובין כך צריך לפרש את החרוז שהוא מוסב על השר, וכפרוש השני שהביא ל״ש (צד 42 הערה 3) מכי״ט; ראה הערותי לחרוז ציה משער זה. בג) יום ערוך א£ר (כצ׳ל פה ובכ*מ), לדעתי הכונה על היום שבו עומדים המדבדם והמתוכחים מערכה לקראת מערכה; ראה דברי ש׳י לחרוז ט׳ משער זה,