Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1926-01-01 · XVII. (1926) · page 353

um alte Überlieferungen, die alle in einem gewissen Zusammenhang stehen. So wie da, wo M. Sanhedria VIII, 2 von ,חבורת מצוד die Rede ist, von עיבור החדש gesprochen wird, in Tos. Meg. IV, 15 nacheinander der Mahlzeit anlässlich von עיבור החדש und der verschiedenen חבורות Jerusalems Erwähnung geschieht, während die vorangehende Tosefta von מעמד ומושב und dann von ב* אבלים und ב, חתנים spricht, handelt Sof. XIX, 9 u. 10 von קידוש חחדש, dann von ב״ חתנים und בי אבלים, ist Gamaliel bei עיבור החדש (s. gleich w. u), hei חבד עיד (s. Kr. S. 220) und bei den 8) י1 כוסות. S. 210) genannt, und erscheinen חבר עיר sowohl wie חבורות im Trauerhause. Eine Identität beweist das alles noch nicht von ferne. Und was den Ausdruck עולין Sanh. a. a. 0. angeht, so wird dieser verständlich aus b. Sanhedrin 11a; אץ מעברין את השנה אלא במזומנים מעשה בר, גמליאל שאמר השכימו לי שבעה לעלייה אמד מי שהוא עלה שלא ברשות ירד; s. auch j. Sanh. I, 2, aus welchen Stellen Maimonides, הלכות קידוש החדש III, 7 seine Angabe כשמעבדץ את החדש היו עולין למקום מוכן geschöpft hat. Über עלייה s. die interessanten Ausführungen von Krauss, Die Versammlungsstätten der Talmud gelehrten in der Festschrift zu Israel Lewys 70. Geburtstag S. 27ff.; die dort S. 31 vorgetragene Hypothese lässt sich aber schwer vereinigen mit der Tos. Sanh. II, 6, Zuckerm. S. 416: מעשה בר׳ גמליאל וזקנים שהיו יושבין על גב מעלות בהר הבית (s. auch j. Sanh. 1,2 und b. 11b), die Kr. nicht heranzieht. Kr. will nuu nicht nur den חבר עיר in den חבורות של זקנים ושל בלווטין ושל תלמידים (Sof. a. a. 0.) wiedererkennen, sondern auch die Zusammensetzung des ח״ע feststellen. Wie mir scheint, ist dieser Versuch gänzlich missglückt. Einmal hat schon Müller (a. a. O. S. 271) mit Recht betont, dass בלוומין H. 9 den טובי העיר H. 10 entsprechen1). Kr. will den Text der H. 10 ändern, den Worten מקלסו ביב׳ טובי העיר anfügen: או ביב׳ חברים, dagegen ר״ב חברים nach כנגד יב׳ שבטים streichen. Aber abgesehen davon, dass die Pariser Hschr. die betr. Worte überhaupt nicht aufweist, zeigt, wie bereits Müller angedeutet hat, Nnm. r. Kap. 14: .; כנגד יב׳ מזלות וכנגד יבי חדשים וכנגד .. יב׳ שבטים רב" נשיאים ויב׳ מנהיגים בנפש deutlich, dass נ) Die Vermutung" Müllers, die ohnehin für sieh spricht, wird zur Oewisskeit durch Echa r. II, 2 ed. S. Huber S. 103, wo der einzelne Ratsherr, — diese werden dort in der einen Recension der bezüglichen Erzählung als בולווטין bezeichnet —, in der anderen parallelen טב קרתא genannt wird. Diese zweite Recension fehlt in den anderen Ausgaben. Der Ausdruck טב קרתא findet sich auch j.Taanith IV, 5, ebenda (w.u.) die erste Recension jener Erzählung.