Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1926-01-01 · XVII. (1926) · page 350

Becher hat reichen sehen, jenen Segensspruch nicht als בונת רחבה ansah, bleibt aber letzten Endes doch dabei, die Stelle b, Nedarina 48 b: מהודר הנאה מחברו מותר להשקותו כוס של שלום מאי נירו הבא תרגימו כוס של בית האבל von der ברכת רחבה zu verstehen, nur dass er allerdings der Auffassung ist, die Stelle spreche von einem Fall, wo weder ein ״freier Platz“, noch eine Synagoge vorhanden war, ip der der Segensspruch hätte stattfinden können, wie er wieder j. Sanb• a• a• 0. (nach der ihm vorgelegenen Lesart בית הכנסת) von den» Falle versteht, in dem kein ״freier Platz“ vorhanden war. Ist schon die erstere Auskunft unwahrscheinlich, so ist es die zweite g$frisf, denn a. a, 0. wird, wie wir gesehen haben, eine Depniticn schlechthin gegeben. Liest man בית האבל, dann besteht, überhaupt kein Widerspruch zwischen den Angaben des babyl. und des j. Talmud. Da die ברכת רחבה in dem Fall von פנים חדשות alle sieben Tage gesprochen wurde, konpte sehr wohl mit Rücksicht auf die Mehrzahl der Trauertage j. a. a. 0. שאומריס גבית האבל gesagt, werden, wie ja auch b. tyedatim von einem, כוס של בית האבל spricht. Die D-.ef.jnitlop b. Meg. 23b wird ja, bezieht man sie eben nur apf den ersten Tag, von keiner Seite bestritten. Dass die ברכת אבלים aber auch schlechthin ברכת רחבה heisst, wird mit Rücksicht darauf verständlich, dass die y§rpilichtnng, diesen Segensspruch zu sprechen, für den ernten Tag unter allen Um ständen besteht. W ed er in Mischna noch Tos,, weder im babyl. noch im jer. Talmud ist allerdings ausdrücklich davon die Rede, dass gelegentlich der ברכת רחבה ein Becher gereicht wurde; s. indessen b. Moed k. 25a und dazu ח״ע S. 17. Aber M, Soferim XIX, llf., — Nachmanides und die Späteren führen die Stelle nicht $n —, teilt mit: ... וק אתה אומר בברכת התנים ובברכת אבלים לסי שאין אומרין שתי קדושות על כוס אהד ונהגו רבותינו לומר בבקר ברכת התגים (ובברכת אבלים) על הבוס בעשרה;מהנים | ״ד4י■* '״ 'י י ׳ י’ חדשות כל שבעה וכן בערב קודם סעודה וברכת אבלים בערב לאחר תפלה בפני המתפללים על הכוס. Pie Bestimmung, die a. a. 0. für den Sabbat folgt, (והאבלים באים לכנסת), was allerdings die Haiberst, und Nachm, nicht haben, sowie die Bestimmung לאחר שיגמור החזן אה תפלת המוסף הולך 5לו בבית הכנסת נכו׳ machen den Eindruck, dass die ב״א an den Wochentagen im Trauerhause gesprochen wurden, ebenso wie Pirke de R. E. Kap. 17 משהרב ונר nach seinem ganzen Zusammenhang gewiss nur vom