Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1926-01-01 · XVII. (1926) · page 345

295 als dem Tempelberg benachbart zu denken ist, weil sie nach הר הבית «nd עזרות aufgefühlt ist, braucht Badeanstalt und Synagoge allemal oder auch nur oft nebeneinander und auf dem freien Platz gelegen zu haben. Gegen Krauss Synag. Altertümer S 160! Dass das eine Mal der Tempelberg, das andere Mal der freie Platz in erster Linie genannt sind, ist in der Sache hinreichend begründet. Zum Begriffe de8 freien Platzes s. noch Tos. Nedarim II9, ed. Zuckerm. S. 278: רחבה שדרך הרבים מפסקתה הרי היא של עולי בבל אין דרך הרבים מפסקתה הרי היא של אנשי אותה העיר und j. Nedarim V, 5. 14 ** (238) Kr. hat offenbar M. Kelim 1, 7, — die bez. Angabe ist auch Syn. Altert. S. 299 zu berichtigen —, im Auge, wo es heisst: עיירות המוקפות הומה .. מסבבין לרוכן מת עד שירצו יצא אין מחזירין אותו. Maimonides erklärt diese Mischna (סדר טהרות פירוש הרב ד משה בן מיימון, ed. J. Derenbourg S. 43) folgendennassen: עד שירצו :עד שיאותו אנשי העיר או ז, מובי העיר כמו שבארנו במגלה ואם רצו לקוברו במקום מהעיר יוכלו לקוברו וכאשר יצא המת מהעיר אין להחזירו. Mit diesen Worten ist zusammenzuhalten, was Maim., הלכות בית הבחירה VII, 13, schreibt: ואין קוברין בתוכן מת עד שירצו ד טובי העיר או כל אנשי העיר ואם יצא וכר. Wie man sieht, spricht Maim. weder hier noch dort von מעמד ומושב. Ebensowenig denkt an diesen Ahr. ben David 7. St., der als Subjekt zu עד שירצו nicht die Stadtbehörde sondern die Anverwandten nimmt und schreibt: אם רצו לסבבו בעיר בדי להרבות בהספדו ובכבודו עד שירצו קרוביו להוציאו מסבבין. Übrigens sehr möglich, dass Maimonides in der Mischna משביבין statt מסבבץ gelesen hat, wie dies Kesef Mischne a. a. 0. vermutet, der selbst jene Lesart in der Mischna vor sich hatte. [Der. will aus dem Umstand, dass Kes. Mischne in seiner Wiedergabe der Erklärung des Maim. die Worte כמו שבארנו במגלה weglässt, und dass sich im Kommentare zu Megilla nichts finde, worauf sich Maim. beziehen könne, folgern, dass im arab. Text statt der Worte במא בינא vielmehr במא בינוא stehen müsse, also statt במו שבארנו zu leseu sei במו שבארו. Mir scheint eine solche Textesänderung nicht notwendig. Maim. schreibt zu Meg. III, 2: אין מוברין ב״ה על תנאי שאם ירצו יחזירוהו זהו כשלא מכרו אנשי הכפר בולם בהסכמה אבל אם מכרוהו זקני המקום בולם במעמד אנשי המקום בולם יבולים למכור ואפילו לעשות ממנה דירה לשתות בו יין תמיד (ed. S. Beh- 1*ens, J. Kauffmann 1901 8. 20) und gibt damit in diesem Punkte nur das wieder, was b. Meg. 27a sagt בד״א שלא התנו ד טובי העיר וכר.