Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1926-01-01 · XVII. (1926) · page 43

39 דרי נסתפק אם מת הבן אם האב מברך שהחיינו ביון שמכיר צמיר או שאב מברך מ״מ ביון שזוכה לקיים מצוד. ומה שנהנו שלא לברך שהחיינו על מ, מילה ומילה יש מפרשים משום שלא יצא עדיין מידי נפל ולא נהידא חדא דאזלינן בתר רובא ועוד דמם־נ מצוד. קעביד וי*מ משום צערא דינוקא דים דמצות פדיון הבן תקנו לברך שהחיינו משום דלא שביחא אבל מילה שכיהא טפי וכתב בעל מעדני. י •ט .דבל מצוד. שאינה תדירה ואינה מצדה בכל עת שהרי הי& דומה למצוד. שהיא מזמן לזמן כגון מילת בנו ופדיון הבן מברן עליהם בשעת עשייתן שהחיינו כך בתב הרמב־ם בסוף הלבות ברכות ומל. שכתב הרא׳ש .על בל מילה ומילה• דהא קיי״ל בלישנא בחרא דדי יוחנן בם׳ הרואה בין קנה אחרים בין לא קנה מברך זמן (הרשביא> ומה שכתב •ויש מפרשים משום צערא דינוקא• והרשכיא דחה לזה הטעם בתשובה וכתב דלא אמרו כן אלא לענין שהשמחה במעונו אבל ברכת : שהחיינו ... אפי׳.מת אביר ונפלה לו ירושה או׳ שהחיינו ע׳כ ולפי זה איפשיטא הספיקא דריי לעיל בסמוך דד,*נ איכא למימר לעיל כיון שיש כאן קיום טצוה שחייב לברך עליה שהחיינו לא נפטר מטנו מחמת שנתערב צערו וטיט ספק ברכות להקל. ולדברי חמו דד כתב ומעשה בא לידי פה פראג באחד ששאלני על אשתו השניה שהולידה לו בטר וכבר היה לו בכור מאשתו הראשונה ופדאו אם יש לו לברך שהחיינו נם על פדיון זה השני ופשיטנא ליה לברך מהא דהרמב׳ם שבסעיף דלקמן דמחייב לברך שהחיינו על כל מילח ומילד. איב לדק מיהת בפריק הבן יברך שהחיינו על כל פדיון. — ובהנאות מייממי׳ פ*ג מהלכות מילה שהראבי׳הכתב שהמלאת בנו בעצמו מברך שהחיינו ובן עשה מעשה בעצמו וכן ק לפני אביו רבינו יואל הלוי ובל הישיבה והודו לו. טעמא דהשתא עושה המצוה המוטלת עליו העיקר (ואם המוהל הוא אחר אין שם ברבת שהה׳ כלל לא האב שאינו מקיים הטצוה המוטלת עליו וביש המוהל דלגבי דידי׳ לא שייך לדמות לדבר הבא מזמן לזמן שהוא מל בל פעם שיזדמן לו אפי׳ ק׳ פעמים בשנה לשון דמיי זיל) ודאיותיו הנם מבוארים בספרו סי, רפ״ט ע־כ וכן הוא במרדכי פ׳ ר־ אליעזר הטילה דמתוך דברי מהדיל משמע דאין לאב לברך שהחיינו א׳א׳ב מל בעצמו בנו הבכור דעכיט יצטרך לברך שהחיינו על פדיון בנו והואיל ועכשיו עבד מצוד. •ברך עכשיו אבל אם אינו חייב לפדות את בנו מון שבנו פטור מפדון לא יברך שהה׳ וכתב רמיא שכן נוהנין במדינות אלו וכבר כתב הביי דבבל א׳י וסודא וסביבותיה ומלבות ארץ מצרים לעולם האב מברך שהחיינו על כל מילה ומילה לפי שהם סומכים בהוראותיהם עים הרטבים זיל שלטי הגבורים על הדן פי׳ ר׳ אליעזר דטילה כתב מיי! דאבי הבן מכרך שמו¬ על כל טילה ומילה והטור ייד סי׳ רסיה כתב בשם ריי ובעל העיטור שאון לו לברך ונראה דאפי׳ בבן ראשון הנולד לו אץ לברך שהחי בין למיד