Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1926-01-01 · XVII. (1926) · page 42

מפקפק ברבר — אבל במילה בבר בימים היאשונים לא אמרו שהחיינו — ולא מצאי טעם אחר שלא לאמרו אלא הואיל ולא הוזכר!־! הברכה בהדי׳ בגמרא' דר• אליעזר דמילה. ובלבד הרמב־ם וקצת פוסקים קוברים דאומרים שהחיינו דמילה ובתשובה כז נותן טעם לדבר, כי כמו בפדיון הבן כך במילה ובשאר מצות יש לומר שהחיינו ודל אבל בפדיון הבן לא שאלו א ם יברך או לאו, לפשיטה להו שיברך, אלא נסתפק להם אם אבי הבן מברך, דעליה דידיה רמייא מצוד, זו או דילמא כהן מברך כיון דמטי ליה הואר, — מכאן . נראה בביתר שצריך ודאי שהחיינו אלא שנסתפק להם מי המן■ המברך אבל התום׳ (שאנ״ץ) עירובין מ: חד, דלמא כתבו והא דלא מברכין שהחיינו משום צעדא דעוקא והתום• במדות מט. ד*ה לאחר כתבו ואין לתמוה אהא דלא מברכינן שהחיינו על בל מילה ומילה כמו על בל פדיון הבן דשאני מצות פדיון הבן דלא שכיחא וכתב הרשב׳יא תשובה קסו ולענין שהחיינו שאמרת שמברך אבי הבן בשעת המילה כיצד הוא מברך כי שמא לא כלו לו חדשיו ונמצא מברך ברכד, לבטלה וכיצד הוא המנהג הנכון: דע שבכל הארצות האל לא ראינו מעולם ןי שברך שהחיינו בשעת מילה ואפי׳ לאחד מן הגחלים שהיו בארץ הזאת לא ראיתי p אבל מי שמברך אין לחוש לשמא לא כלו לו חדשיו דכל שגמרו סימניו שעדו וצפרגיו אין חוששין וסומכין על סימנים אלו אפי׳ למולו בשבת החמורה כ־ש לענין ברכה מתשובה דמיה (שהבאתי למעלה ולכך אקצר כאן) מסתברא דכל שנולד לו בן צריך לברך שהחייט . . אבל על המילה אין אומרים זמן תדע שהרי אקרו בפי ר• אליעזר דמילה המל אומר — אבי הבן או׳ — העומדים שם או׳.. ולא מכר באחד מהם שהחייט ומיהו אין הטעם מחמת דאית ליה צערא לימקא.. אלא טעמא דמלתא לפי שהיא מצוד, שמוטלת על בית דין ואיט בפחון הבן שמוטל על האב (אבל לפי זה קשה למה לא מזכירין זמן בקידושץ) ובתשובה ש ל •זז אמאי לא מברך נמי כהן שהחיינו (בפדיון הבן)? מסתברא רכהן לא מברך משום דהרי זה כשאר מחנות כהונה ... ועוד נראה דבענין אחד התלוי בשנים מק זה שהאב פודה והכהן מקבל פדיוט אין מברך אלא האחד וודו בטן קמה כלים חדשים שלוקח מברך ולא המוכר (וקשה מירושלמי דמברך הטוב והמטיב) הר* ן סוף פסחים שהחייט (דפריון) מי מברך? פי׳ פשיטא לן שראוי לברך עליה שהחייט מפני שהיא תלויה בזמן של ל׳ יום לתיטק שאין בן קיימא עד ל׳ יום ומסקינן דאבי הבן מברך שתים ד.רא •ש במדות ם*ח דף מט (בפרק ר׳ אליעזר דמילה לא כתב ולא כלום) הבא מעשה זד• שמלאי דסוף פסחים ופוסק אבי הבן מברך שתים וכתב עוד והר׳י