Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1926-01-01 · XVII. (1926) · page 38

34 בי מקשינן אדרב לימא רב נדל ככ׳ש, לא מתרצינן דברכת הזמן קאי אלישב ולכך נראה דאף בלילה שנייה זמן מאוחר לברכת לישב — והא לך דברי המר דבי סובה ם*ד מי' תשס״ה ודל שמעתי על רבינו מנחם כשהיה מקדש בלילה ראשונה של מוכות היה מאחר שהחיינו עד לאחר ברכת הסוכה כדי שיפטר בזמן «»ד אקידוש הרגל ואזמן דסוכה ובלילה שנייה דאין לברך תו זמן «ישיבת סוכה כי אם אקידוש ודנל היה מקדים שהחיינו לברכת סוכה והיה אומרו מיד אחר קידוש התל להודיעך דלא בא ברכת הזמן אלא אקידושא דכסא ולא אישיבת סובה . . . וראבי׳ה כתב דיש לברך זמן נם בליל שני אחר לישב דמוכה דיקנה״ז יוכיח דלא קאי זמן אהבדלה ואעם־כ אומר זמן אחריה אב ודרה ם סדר תפילות סוכה צא (דפוס פראג) ׳ שמיני עצרת בבלי סוכה מו: אד יוחנן או• זמן בשמיני של דע ואין או׳ זמן בשביעי של פסח בבלי סוכה מז: מח. רהלכתא אמרינן זמן בשמיני של חג — תניא כוותי׳ דר נחמן שמיני תל בפני עצמו לענין פדר קש*ב אבל בשביעי של פסח אץ פברכץ ברכת הזמן פסחי' ק־ב: יקנ*ה ועיי׳ מרדכי ערבי פסחים T1« דה*כ בבלי עירו׳ מ: אמר רבה כי הוינן בי ד הונא איבעיא לן מהו להזכיר זמן בדה ויה*ב ובו׳ בתב הרמב*ם בתשר סג על השאלה ,,אם צריך נ־כ לברך (שהחיינו) בליל שני" ודל צריך לברך שהחיינו בליל ראשון ובליל שני וגם בשני י״ט של דה ובן נוהגין כל חכמי המערב ורחשי ק נ שנשאל אי אנשי בני צור צריכין לומר בי־ט שני ברכת הזמן(דיש כאן ספק אם היו שלוחים באים שם, דהא קרובה לאיי היא) כתב דצריכין לומר ברכת הזמן ואינה עובדן על ברבה שאינה צריבה . . כי זה הדבר תלוי במה שהיה מנהג אבותיהן ואפשר שהיה מקום קרוב לירושלים ולא יבואו השלוחים (והיו עושים ב• ייט) הראיש עירו מ: ואסיקנא הילכתא אמרינן זמן בריר, ויהיב והלכתא או׳ זמן אפי• בשוק ולא בעי כוס. לכך נהנו לומר זמן ביה־כ בבה״ב בשעת קבלת היום לפני ברבי. וייט שני של דה אעיג דקיייל נולדה בזה אסורה בזה דקדושה אחת היא אפי־ הכי יש אומד׳ שיש לומר זמן שאם לא באו עדים ביזם הראשון עד מנחה ולמעלה נמצא שיום שני עיקר. וכתב בעה״ג וכן כתב רש־י וראבייה וד׳ בן ז*יעזר וה*ר מאיר בשם ר׳ יוסף טוב עלם אבל די בר׳ יודא לא הייב לומר זמן אלא בליל ראשון ורבינו שמת> בשם רבי־ שי׳ אומר שיש לו«־ זמן ביזם שני נס אתקיעות שופר ורבי׳ נימים נאק השיב לד מבורך נאון חמן דסוכה שהיא דאוריי׳ פוטרת את הלולב ואץ «ן של רה שהוא דרבנן סוטר אח דישופר מלומר עליו זמן