Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1926-01-01 · XVII. (1926) · page 35

31 שנהגו לברך זמן בשעת נטילה א*כ צריך לברך גם ביום שד דשמא יוס ראשון הול הוא ולא יצא חמן לא נתקן לאומרו אלא בשעת נט־לה או בשעת עשייה אפי־ בחול, ואם לא אמרו בשעת עשייה ואמרו בחול לאחר עשייה לא יצא וצריך לאמרו בשעת נט־לה ומיהו י*ל דשאני הבא דנטלו לשם מצוד. לברך עליו ועדיף מנטלו בחול לאחר עשייה — וכן מהנין באשכנז שאין מברכץ זמן על הלולב ביום שני וכתב בעל קרבן נתנאל בד־ה זמן דכסא פוטר לולב והא דאטרינן זמן ביום הראשון, דליל ראשון צריך זמן משום סוכה לבד מי־ט וכן אינו פוטר חמן דסוכה אין שייך ללולב משא־ב בזמן די־ט שני שייך אלולב דמחמת החג קאחי.. וא־ת מ״ש די־׳ט של^דה אינופוטרזמן דשופרותירץ ר׳ ניסים נאון(לרבינו מברך גאון) הובא בהנהאת הרא*ש סוף פי׳ בכל מערבין חמן ליל דה הוא מדרבנן אבל זמן ליל חג הסוכות דאוריי׳ וכ*ה במנהגים דל דדה וידדב לא מקרי רנלים מדאוריי׳, ורבנן מחייבי לברך זמן כדמסיק בס״ם בכל טערבין וזמן דשופר אומרים על מצוד. דאוריי׳ ואין זמן על דבר שהוא מדרבנן פוטר זמן שהוא של מצוד, שהיא דאוריי׳ משא־כ זמן חג הסוכות שהוא רנל מדאוריי׳ פוטר זמן דלולב (אבל יש חילוק בין לולב לסוכה בעדן זמן דכסא, דמצות סוכה באה מיד בכניסת התל אבל מצות לולב אינה אלא ביום) ה דן פ״ד דסוכה דה "ואם לאו לכשיכנס מברך שתים" משמע דאם בירך שהחיינו בזמן עשייה אינו מברך כשנכנס לישב זה. ויש לתמוה דהא צריך לברך משום י״ט כשם שמברך שהחיינו בשאר י־ט ואפשר דביק דסוכה מחמת חג קאתיא זמן דידה פוטר לזמן דחג וכתב הראב״ד שמי שלא אכל בסוכה לילה הראשון אע״ם שבירך זמן בביתו צריך למחר כשישב בסוכה לברך זמן אם לא בירכו עליה בשעת עשייה כשם שמברבין על הלולב זמן אע*ם שכבר בירך אותו בלילה וי־א שאין מברכין זמן על הלולב ביום שני שאין עיקר ברכה זו אלא בשעת עשיית לולב כדמוכחא סוניא אלא שאנו מםדדן אותה בשעת נטילה כדר׳ כד,נא דהוד. מסדר לד,ו אכסא דקידושא, וכיון שבירך ביום ראשון שהחיינו שוב אינו מכרך דלא נרע ממברך בשעת עשייה — ולא נהגו כן משום דשעת עשייה או שעת מצוד, בעינן. ד,מ ר ד כי פ*ד דסוכה סי׳ תשס׳ו ומה שהזמן דקידוש אינו פוטר זמן דלולב כמו שהוא פוטר זמן דעשיית סוכה משום דעדיין לא הניע זמן של לולב עד למחר כדכתי׳ ולקחתם לכם ביום 'הראשק לכך מברכין זמן אלולב בייט הראשון אבל ביר׳ט שני של סוכות אין לברך זמן בנטילת לולב משום דכבר יצא י־ח ומה שמברכין זמן אקידוש דליל שני משים ספיקא אבל לולב כל ז׳ ימים מדרבנן לבד יום א׳ שהוא דאוריי׳ לכן אין לבדך זמן כ*א ביום א׳ וכן היה נוהג רש־י שלא היה מברך זמן ביום שני של סוכות' בלולב. ודי