Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1926-01-01 · XVII. (1926) · page 34

30 הר* ן מגילה ם״א מביא דברי דת ושעיקר קריאת המגילה ביום וכתב} "אבל הרמב*ם ז־ל כתב בםפ*נ מהלכות מגילת ושביום אינו חוזר ומברך שהחיינו" והשלטי הנבורי׳ על הריף פ׳א דמנילה מביאין דברי הרא״ש והמרדני מנילה ם׳ תשפיא כתב "פי׳ הרשבם׳ דאין צריך לברך זמן ביום ביון שכבר בירך בלילה ודת אומר דנם ביום יש לברך זמן דעיקר מצות קריאתה ביום . . . ור״מ היה רניל לומר זמן ביום בלחש בתוך כך שהיו הקהל עונין אמן לאפוקי מיד כל רבוותא" והאחרונים כתבו דברכת שהחיינו על מנילה דשחרית קאי גם כן אסעודת — פורים ועל מצוד. דשלוח מנות שופר כתבו השלטי הניבורי־ פ״ד דר*ה (ובדפוסים ישנים נקרא פ־ג) "ומברך ביום ראשון שהחיינו ובענין זמן בשני של דה כתב הטור בשם רש'י שרבותיו לא היו אומרים זמן ביום שני אבל איהו ס׳ל דציל זמן נם ביום שני ולזה הסבים רשב*םי• ובה*נ, והגאוני׳ כתבו שאין לומר זמן בשני וכתבו האחרונים דלצאת ידי ספק יקח פרי חדש. ולב־ע אם חל יום ראשון של דה בשבת יש לומר זמן בשני לולב בבלי מו. הביאו הרי*ף ודל ת״ר העושה לולב לעצמו או׳ שהחיינו והנוטלו לצאת בו או׳ על נטילת לולב, ואע*פ שבירך י*מ ראשון ההר ומברך י״ט שני והעושה סוכה לעצמו או־ שהחיינו נכנם לישב בה אומר לישב בסוכה. ואסיקנא דבל שעה שנכנס לישב בה מברך לישב בסוכה (ע־ם הגמרא יברך רק פעם ראשונה) הרץ דבכל הימים מברך על נטילת לולב אבל שהחיינו לא מברך אלא בשעת עשייתו או ביום הראשון חד א •ש (סוכה מו.) ולענין זמן על הלולב בי״ט שני כתב ר שלמה בר׳ שמשון דל נשאלתי אם אומר זמן על הלולב בי*ט שני ותמיהני על מה שכתב בה*נ חמן דבסא פוטר ולולב והלא לענין לולב מיפסקי לילות מימים ור׳מ פסק דאין אומר זמן בי״ט שני וכן נהנו נדולי גרמייש״א וטעמא שלהן דממ־נ יצא בזמן שאמר ביום ראשון דאפי׳ את־ל דחול חוה, הא.אמרינן העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו ושוב אין מברך בשעת נטילה ואם כן הבא נמי יצא בזמן שבירך אתמול אפי■ אם היה חול ולא דמי לזמן של קידוש שאומר בשני הלילות דאותו זמן הוא בשביל היום ולא בשביל הסוכה ולולב מידי דהוה אשאר י*מ ועוד משום דבעינן נטילת לולב שבעת ימים ואם נברך זמן מספק בייט שני וביום שמיני ספק .שביעי לא מברכין נמצא שאין לולב נוטל אלא ו■ ימים — מה הטעם אין נ־ל דבין אמר זמן בי*ט שני ובץ לא אמר זמן, יום ראשון ספק הוא ... ובן פסק רשי׳י בתשובה שאין לומר זמן ביום שני מדר שמוא׳ מאייברא כתב בשם די דעכשיו