Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1926-01-01 · XVII. (1926) · page 32

28 מנהו* סב. השים מביא הברייתא דסוכה העושה סוכה לעצמו אמר ברוך שהחיינו (ובענין ציצית דלא כהתוספתא דברטת) עה: דתניא היה עומד ומקדב מנחות מושלים אר ברוך שהחיינו וקיימנו ירושלמי ברבו, מג(= בבלי סוב׳ מו. מנחר מב.) פסחי׳ יה (= בבלי עירו׳ מ5) סובה אד נד (בבלי סוב׳ מו.) סובה הז (= בבלי סוכה מז.) ברכת ptn בפרט ומחלוקות הפוסקים הקונה בלים חדשים כתב הרא״ש בפ׳ הרואה סימן ט •ז "נראה לר׳י דדוקא בבלים חשובים, דבלים חדשים משמע דומיא דבית חדש אבל דבר קטן שאינו חשוב בל בך במו מנעלים ואנפלאות וחלוק של פשתן וכיוצא בהן •א־צ לברך שהחיינו, ויראה לי הבל לפי שהוא אדם דיש עני ששטח בחלק יותר מעשיר בכלים חשובים בדאיתא בנדרים (מט:) ד״ר יודא שלא היתד, לו אלא גלימא רעועה וכד נגוקא דביתהו לשוקא מיבסא בה וכד נפיק ר*י לצלויי חוה מיבסי ומאלי וכד מיכסי ביה הוד, מברך ברך שעטני מעיל לפי שהיה חשיב עליו כמעיל לעשיר. ירוש׳ א׳־ר חייא ביר אבא לא סוף דבר חדשים אלא אפי׳ הן שחקים והן חדשים לו, ר׳ שקב בד זבידא משום ר חייא ב״ר אבא אמר קנה אומר שהחיינו, ניתנו לו במתנה אמר הטוב והמטיב, לבש אמר מלביש ערומים וצ״ע דבנמרא דידן לא מצינו הטוב והמטיב אלא דאיבא אחרינא בהדיה דד,*נ איכא אחרינא בהדיה המטיב לנותן:אס המקבל עני מחבר,ו ד׳ וחננו ממון לעשות צדקה ואם הוא עשיר שמח הנותן במד, שמקבל מתנתו ונם משמע מירוש׳ דבשעת קנייה יש לו לברך אעים שעדיין לא נשתמש בהן שאץ הברכה אלא על שמחת הלב שהוא שמח בקנייתו כדרך שמברמן על הנשמים בשעת ירידתן אע*פ שאין הנאתן נכרת מיד — עיי׳ שנות אליהו במשנה פרק הרואה (הבונה בית חדש) שיש חילוק בין בבלי לירושלמי בעדן מתנה וקנין הרשביא תשובה ר*נ . . אינו מברך על הבוסר אלא כשהבשילו האשכולות ענבים ובן בבל פרי אחר גמרו . . תשובה רנ״א משעת הראיה (פרי חדש) מברך שהחיינו שהרי אינו מברך בזה אלא על שהניע לאותו זמן ולא מפני שהוא שלו כבונה בית וקונה •כלים חדשים וכן מצאתיה מפורש בתוספתא שלטי הנבורים ברמת פי׳ הרואה על המשנה בנה בית חדש "כתב הסמ־ג ואפי׳ ישנים שהם חדשים לו מכדך עליהן שהחיינו ונראין הדברים דוקא בדברים שהן חשובים קצת וכן בתב מורי. ואני שמעתי שכתב ר׳ שרירא בארן שאיך מברמן עליהן אלא בדבר הבא מזמן לזמן וכתב שפן מוכיח בפרק בכל מערבין וכן כתב רש׳י. בשם ר׳ שרירא. והרא״ש כתב י־׳ל שהכל לסי מה שהוא אדם יש עני ששמח בחלוק יותר מעשיר בכלים חשובים. ועוד כתב הדא״ש שבשעת קגין יש לו לברך אע״פ שעדיין לא נשתמש בהן שאין הברכה אלא ע־י שמחת הלב שהוא שמח בשעת קנייתן — כתב בסמ*ק שאם קנה לו ולביתו מברך גם הטוב והמטיב ירושלמי קנה מברך שהחיינו נתנו לו