Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1926-01-01 · XVII. (1926) · page 27

מגנין ברכת הזמן. ע*י ישעי׳ ייטעלם מפראג. המאמר הזה אשר אני נותן לפניך היום הוא כעין נסיק לסדר במערכות שונות איזו דבר הלכה ע׳ם השקפות המדעיות כדרך ההגיון. וזה כעין דבר חדש אשד לא ראינו' עד הנה לא בסדרי הסוגיות ולא בשו״ת. אולי אזכה בזה לעורר גם אחרים לסדר מאמרות כיוצא בזו ועל זח הדרך נ״כ העסק בלימוד ההלכות שהם הטעינות אשר מימיהם אנו שואפים הם היסוד אשר עליו אנו בונים. כי מאמרות כאלה אינן יכולק להכתב אלא על פי מדע הענין בכל ענפיו וענפי ענפיו. ולכן דרך הלימוד הישן והמקובל מדורי דורות אינו נעקר ממקומו אלא אדרבא נתחזק — ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה. •ז מה היא ברכת הזמן? ואיזה מינים הם? מטבע הברכה היא "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה* (בתוספתא דברכות פ״ז ה׳י "ברוך שהגיענו לזמן הזה ") וזאת הברכה מצאה מקומה אם הגיע אצלינו איזו דבר חדש אבל א'צ להיות דבר חדש שלא בא לעולם עד הנה שלא ראינו ולא שמענו ולא הרגשנו מעולם אלא אף דבר שהיה כבר מקדם ועכשיו נתחדש וגם דבר המתחדש לפרקים ידועים מזמן לזמן נקרא חדש לענין ברכת הזמן — אבל זה בהכרח: שיהא לנו שים הנאה, הן הנאה גשמית הן הנאה רוחנית. והא לך המינים שונים של בהדט א בהז׳ט הנוהגת בדברים של רשות, שאינן מצוה כלל, אם הגוף או הנשמה מתהנין והיינו אם אנו משתמשין באיזו דבר חדש, אם אנו שומעים שמועה טובה, אם אנו רואים את חברינו ב בהז׳ט האמורה בקיום המצות הבאות לידינו בפעם ראשונה ג בהז״ט האמורה בחגים ומועדות המתחדשים ובהם מצות שונות קשורות — תהו בהדס בפרט והנה המין ב בהזיט בקיום המצות אשר זכינו לקיים פעם ראשונה, נחלק לסעיפים שונים ויש כאן חילוקי ריעות בין הראשונום ונביא אותם בקצרה הרמב״ם בתשובותיו תשובה נז נשאל אם צריך לברך זמן בקביעת המזוזה ובעת לבישת התפילין והטלית פעם ראשונה ונם אם החליף המזוזה והניח אחרת וכוי והשיב בזה הלשון אמרו בתוספתא כל המצות מברכין עליהן שהגיענו העושה לולב לעצמו.. העושה תפלין לעצמו.. היה מקריב זבחים .. נטצינו למדן שבכל המצות מברך עליהן בתחלת עשייתן שהחיינו והמצית יתחלקו בזה לג׳ חלקים: 1) כל מצות עשה בין של תורה בין של דבדהם התלויים בזמן כסוכה