Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1926-01-01 · XVII. (1926) · page 24

20 ואע־פ שאני משל־ ב־ ש וכתבו התום׳ דר״ע לאו מתלמידי ב״ש הוד. וכן ב״ב קנח: כתבו החום׳ אין לפרש דר״ע שמותי הוא; והדין עמהן דהא חזינן דר״ע כב״ה היה נד.ונ. (והואיל ואתר ליק דברי התום־ ב״מ לז: דיה "ומודה׳ יש לי להגיה בדבריהם דמה שהביאו ראיה מצרת הבת, לאו דברי ר״ע הן אלא דברי ר״ט! וכן הגיה סבר הנאון ר״שש בהגהות לב״מ אבל מה שכתבו מ״ב קנח: ״אר״ע׳ - ראיה בתדר. היא) וכן מנינו נמי בחום׳ ברכות וא פסחים יג "והלכתא כב״ה׳ וכן בבבלי ברבות• נא: ובתום־ תרומות ניב איתא הלכתא בב״ש אלא שנהנו הרבים כדב״ה ואביא בכאן נם מימראות דאמוראים אשד פסקו הלכתא כב״־ש: ד התא בשם רב הלבה כב״ש ירושלמי סוכה בח ד יוסי ב־ר חנינא איר הונא: בכולהו פירקין הלכה כב״ה בר מהא (להשתמש בשמש ת׳ח) דהלכה כב״ש ור אושעיא מתני איפכא (כלומר ראן* בהא מלכה כב״ה). ברכות נ3: ר שמול בר יצחק . אל ב״ש היא ולא תזה מינה! סוכה.ג, < וכננק אמוראים דפסקו כב״ה■ ד אושעיא ברכות נג: ננד ר* יוסי ב׳ר חנינא עיי׳ לעי¬ ר, יוחנן פסחים קג. (הנו העם כב״ה רליבא דר׳ יודא) ובא ב״מ מג: הבי אד יוחנן הלכה כד׳ע ורבא אמר הלכה כב״ה .XVII ובכמה מקומות סתם גמרא מקשה: מי לימא דהאי תנא או אמורא כב״ש ס״ל (הא לאו הלכתא כמותו) כנק: בבלי כתוב׳ עס: ור׳ חנינא בן עקבי׳ כבש? ה״ק לא נחלקו ב״ש וב״ה בדבר זה קירר מג. רב כב״ש? איפוך! «בה סו. ר׳ מאיר הייני ב׳ש? ה״ק לא נחלקו ב״ש וב״ח בדבר זה ב״מ מג: לימא ובא דאמר בב״ש? ב״מ קא. לימא ר־ נחמן דאמר בב׳ש? ב״ק צד. איכפול כל הני תנאי לאשמועינן כב״ש? נדה יא: וסתם לן תנא כב״ש? ידוש* «ם׳ דא בדיני* וב״ש? בתו׳ מז מתני* דב״ש? ולנוכח זה מצינו נ*ב דאוקי הנמר׳ סתם מתני־ כב״ש — אבל אין לברר בכל מקום אי רוצה לפסוק הלכתא כמותן בגלי «הר פא: קג. הא מני? גש; היא! במרד לג. מאן תנא? אד הפרא ב״ש! יחש׳ מעשרו׳ ני מתני׳ דגש היא.