Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft
- Journal
- Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft
- Volume
- XVII. (1926)
- Date
- 1926-01-01
- Page
- – (sequence 20)
- Language
- German
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 63% known words query
- IRI
…/3486266-3486307--6441-3492816- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
16 (S אלו ואלו חברי לקים חיים — והלכה כביה ואני אבאר את הראשן ראשון ואחייב את השני והנה . באמת מקשינן במו׳ (עירובין ו:) הא גופא קשיא אסרת לעולם הלבחא כביה (הלד אמרת הרוצח לעשות כדביש עושת? ומתרצינן ליק כאן קורם ביק בא{ לאחר ביק, ואביא הא והא לאחר ביק וד יהושע היא דלא משגת בביק. ואם נתבונן היטיב בזה התירוץ נראה דאינו ממפיק דהא לא מצינן בשום מקום אם שוי תנאים ואמוראי׳ חולקין בדבר דהרוצה לעשות כדברי זה עושה וכדברי זד. עושר. (ורק זאת מצאנו •כדאי ד.. לסמוך עליו בשעת הרחק)* הא מן התורה יש לדון אחרי רבים להטות ומי שדעת רבים נוטה לדעתו — הלבתא כוותי׳ ,ולמה לא עמיו למנין וקבעו הלכה כמר או כמר. ולחזק הקושיא הא מעינו ג*כ שעמדו ביש וביד. למנין בנע ביצה כ: אותו היום נברה ידן של ביש ... אותו היום גברה ידן של ב־ה^ובמשנה מקואות דא אד מאיר'נמנו ורבו ביש על ביה (אבל ייח דבר שנמנו ורבו ביש על ביה נלעינד ולא הוו בכלל חלכתא כב״ה דהנהו נזירות נחקבלויולעולם יש לנהוג כביש)? ועוד האf.מעינו במתני* דמאי וו וצנועי ביה עושין כביש, ובתום׳ עדיות ב3 שאע״ם שהיה מתלמידי ביש לא היה נוהג אלא כביה וכן חנינה ב יא בבא בן בוטא מתלמידי ביש שהיה יודע שהלכה כביה (וזה המעשה ודאי קודם לביק מד. 1הא בחיי הלל הזקן בבדיימק אירע הדבר והביק ביבנה נשמעה). מכל זה נראה דהמאמר העושה כדביש עושה וכד׳ קשה מאד להבינו. והנה נם הקבלה בעד דג״ק תמוה מאד. היכן מעינו דבת קול צריבה לנתינת מעם? הב׳יק פוסקת ואומרת ואין לפקפק כדבר, אבל הכא מקשינן (עירובין יג:) מפני מה זבו ב*־ה לקבוע הלבה כמותן? ובאמת נם הכא הקשה המקש{ הלא דברי הב״ק אינן מובנין דהא אמדת בראשונה זה וזה דברי לקים היים ואח־כ הלכה כביה? «לבן צריכץ אנו לידע מה מעם הלכתא כביה לאהד שאמדת דשקולין הן ב״ש וביר. ושניהם אמת. ואם נעיין בסעמא דב״ק ג״כ יקשה לנו טובא מה טעם בדבר לפסוק בכיה הואיל ונוהים ועלובים היו? וכי מפני טבע החולקים נפסוק הלכת במותן? הלא דזענין עצמו והסברא הם הטיבה לעשות במד או כ8ד, ולא דברים חיצוניים אף בי הם ראויים לשבה וקילוס? הלא יש ארם נוח ועלוב ואעפ״כ אין הדין עמו בהלבה ואדם אחד דנזן וק&דן ואעפ׳יכ יודע להוין רבד מתון דבד וקבלתו וטבדאו אמת? ’והואיל וב־׳ה מקדימין דברי ב׳־ש לדבריהם ושוצין אותן והיתד. להם דדך או׳ק לפיד ת״ח ההולקין עמד,8 — מפני בך נם בן הלבה כוותייהן? ולולי דמםתפינא הייתי אומר המחלוקת ב׳ש ובית לא בפלונתות אחדות נחשבות — תן קורס §*ק*ד.ן לאתר ביון. תדוייהו אם הולכים לשימתן ולא^עוזבים דרכיהם מקדש אםיתיים הם וראוי לעשות כמותן או צמד או -במר ואף בי נשמע הב־ק דחלכתא סייד. מים העושה בהו&רי ביש (וביש םהמירין נרובא דרובא) עושה — ואף לביה עושת״בלומר אף ב־ד, מודים m דאה שעשה עשוי. ובמה ראיות מן מ%אא;.ו&םדא דאף לאתר ביק״&םקינן בביש ואביא..אותם י להלן •. r ו5אן¥אנ<מביא לשק הבבלי וברכות יא.“ ■ תני' ר יחזקא׳ עשת בדכיש עשה; בדציה עשה... ר יוסף אמר עשה כ3יש לאעשה ולא כלום, ר־ נחמן בר יצחק א8ר עשה בדביש