Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1926-01-01 · XVII. (1926) · page 19

15 הצינור. — וי*ח נזירות הללו היו מקובלות בכל תפוצות ישרא׳ ואין איש מתעד להם לאחר שעמדו במנין ז בו ביום נחלקו ולמחר הושוו(שבת יל;) וכך היו חזקות וקבועות כבמסמרות של ברזל עד כי נאמר (עיז לו.:) אמר רבה ביבה איר יוחנן בכל יכול ביד לבטל דברי בידחבירו חוץ מייח דבר שאפי׳ ויבא אליהו ובית דינו אין שומעין לו, איר משרשי׳ מה טעם? הואיל ופשט איסורו ברוב יישרא׳(בירושלמי שבת אל איתא מפני שעמדו להן בנפשותיהן) וזה הלשון דאף אליהו וביד אץ כח בידו לעקור׳ יחיד ומיוהד הוא בתלמוד. דאה כי מצינו אפי׳ אליהו בא.. אין שומעין לו היינו דווקא לברר ספיקות אשר מונחים בגופא דדינא ולא בחסרון ידיעתינו (ועיי׳ מבא התלמוד לר׳ צבי חיות זיל) אבל בנזירות שביד אחד גזרן וביד אחר מבטלן אם הוא נדול בחכמה ובמנין לא מצינן כיוצא בו. — והבבלי והירושלמי נראין כחולקין בפירוש הברייתא "בי־ח דבר גזרו ובייח דבר השווי הבבלי מפרשה; בו ביום נחלקו ולמחר הושוו הירושלמי(שבת אל) מייתי לה בזה הלשן •ייח דבר גזרו ובייח דבר רבו ובייח דבר נחלקו. "עיי׳ היטיב בירושלמי כל הענין ומחלוקת דרבנן דקיסרי. ועיי׳ בפי׳ המשנה להרמיבם שבת פיא דתפס לשון הירושלמי ומפרש בל הפרק כולו ע״פ דברי הירושלמי. .xiv בענין הלכה כב׳ה בענין פסק הלבה — אי פסקינן כביש או כביה מצאנו ב׳ מאמרות אשר נשנו בכמה מקומות בשים (1 לעולם הלכה כביה — והרצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי ביש וכהומרי ביה על זה נאמר הכסיל בחשך הולך, והתופס קולי ביש וקולי ביד. היז רשע — אלא או כדכ״ש כקוליהן וניזומרהון או־ כדה כקוליהון וכיזומריהון (תום׳ יבמות איג עדיות בג בבלי עירובין ו.: בבלי רה יד.: חולון מג: מד. ירושלמי ברבות אד בקצת שינויים) (2 איר אבא אמר שמואל, ג׳ שנים נחלקו ביש וביה הללו אומרים הלבה כוותייהו והללו אומרום הלכה כוותייהו יצתה בת קול ואמרה «*ו ו**ו דברי«*קי׳ חיים והלבתא.כב״ה! מפני מה זכו ב״ה לקבוע הלכה כמותן? .מפני שנוחין ועלובים היו ושונין דבריהם ודברי ב*ש ולא עוד אלא שמקדימין דברי ביש לדבריהם' בבלי עירובין יג:;בירושלמי ברכות אד יבמות או סוטה נד (באלו מקומות בלא נתינת טעם לב־ק אבל בהוספה איבן יצאת ביק? א׳ר ביבו בשם ר׳יוהנן: ביבנה שאת ביק) ובסוכה בח מפני מה זכה ביד. שתקבע הלכה כמותן? א׳ר יודא בן פזי שהיו מקדימין דברי ביש לדבריהם ולא עוד אלא שהיו רואין דברי ביש וחזרין בהן — ובמדרש רבה במד, טו למי נשמע? אמר הקיבה אעיפב בולם נתנו מרועה אחד; וכן בתנחומא בהעלתך טו ובתנחו׳ ב בהעל׳ כה ושם ליתא יאמר הק*בה ולכאורה קשה מאוד כי כל א׳ וא־ משני מאמרים סותר את עצמו מיניה וביה והדברים האחרונים מבטלין את הראשונים (1 לעולם הלכה כביה — והרוצה לעשות כביש עושה