Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1926-01-01 · XVII. (1926) · page 17

13 .xn כלל גדול אמרו: בכל מקום ב־ש מחמירין וביה מקילין מלבד אותן המקאמות העונויים בעדיות בהדיא. ויש ג״ב חילוק בין אותן השנויים שם סתם ובין אותן אשר מפי תנא אחד נאמרו, הראשונים כ״ע מודים שבייש עזבו' שימתן ומקילין וב״ה עובו שימתן ומחמירין, אבל אותן קולי ביש. וחומרי ב״ה האמורים ע״פ יחיד אינן אמיתיים ומקובלים, כי חביריו חלקו עליו ואין הלכה כאותו יחיד, ולכן גם אלו מקומות לחומרי ב״ש ולקולי ביד. נחשבים. (עיי׳ רש״י חולין קח. ות״יט חולין ח א אבל) חרא״בד רפיה דעדיות כתב ודל מיהו אע״ג דהנך דיחידאי נינהו, דאשכחגא בהו סתמא דמתני.׳ — הלכתא נינהו (ונלע״ד דקאי אמשנה ב הזורע ד׳ אמות שבכרם — שנשנית פ״ד מ׳ד דכלאים) וקולי ביש הן סך הכל כיד (תוספתא עדיות מ ובירשלמי מובא בשם ר׳ מאיר שבת זב ביצה אג סוטה נח נזיר דו) ובכל שאר ענינים הם אזלו לחומרא. ואם נמצא מקום אשר דברי ב״ש נראין כמקילין, מיד מקשה הש״ס ׳ליתני גבי קולי ב״<& וחומת1 ביה׳ אוי״א״כה״ל מקולי ביש ומחומרי ב״ה" ויש לנו לבדר כי הלעזון "קולו ב״#" היינו שביש מקילין באותו דבר לגמרי בכל עניינים האפשריים ואין $ום חומד בדבר. אבל אם אפשר למצא ג״כ חומרא בדבר באיזו אופן — אין זח "קולי ב״ש׳י דהא חוה קולא המביאה ג״כ לידי חומרא. וזה לשון הירושלמי כתובות חא איל (ר* יוסי ור' פנחם) לא אתינן מיתני (בתוך קולי ב״ש)אלא דבר חמור משני צדדין וקל משני צדדין — ולכן אם מצינו מקום שב״ש נראיץ כמקילין והש״ס מקשה למה לא שנינן לה בעדיות — מתרץ התרצן "כי איתשיל לדיתירא איתשיל" (חייגו בזה האופן דב״ה מתירין) ,(יומא פ. זבחים לח: חולין כב*. ובמקומות הללו ר׳ אושעיא מתקיף ורבא מתרץ) — ויש עוד דרך אחרת לתרץ הקושיא "וליתני לה מקולי ביש/ וזהו: להגיה לשון המשנה ולהפכה מהיפוך להיפוך לחלף ב״ש וביה וכן מצינו בהדי׳ בירושלמי עירובין וד יבמות וז כן היא מתני׳ (ב״ה לקולא) דלצן (דאי לא כן) היא מתני׳ מקולי ביש ומחומרי ביה. וכיוצא בזה מעינן בבבלי בכורות לז ערכין כז:, (ובחולין קה. מתרצינן לה הכי: אלא מר אמר הכי ומר אמר הכי ולא פליגי) — ועיי׳ כלאים פיו מ״א בת״יט דהביא הר־ש אמאי לא תני לה בעדיות נבי קולי ב״ש וחומרי ביה ומתרץ הכ״מ דהכא שאני דהא א״ר יוחנן בן נורי טועים כל האומרים כן עיי׳ בתום׳ חדשים מצינו בבבלי יבמות ט. ברכות לו: בי^ה יא: זה הכלל *i׳W ב6ק1ם ב׳ה אי1ח משנה׳ ופירוז הר״עב בפ״נ דיב10ת מ״א כלומר כל היכא דא#כחן Wi מלןלי־׳ן, 1ב״ה הוא שדרכן להקל, ונמצאו עכחזיו ב״$?(ומדים במקום ב״ה אי׳נה #6נח היא ומשבשחא הוא וצדיך להפכה ועיי׳ בת״יט; ובת! ס׳ חד^זים כתבו 1אי לסד$ כן דמפכינן לה דהא ביאה יא: נמי איחא ״ב״ש במקוס ב״ח אינה 8*טנה" SiB&rf 8W דלא איפלינו כלל בדבר זח. ויעיי׳מח שכתב חת״^ט חולין היא