Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1926-01-01 · XVII. (1926) · page 16

אמוחאיןס: ר• מנץ בר אמי כיצד. י. ר יוחנן נימין פא.: עולא ניצהיט. רבה נדרים בה: א־ר יהושע יכול אני לעשות דברי ביש ורב*ה אהד תום׳ אהילוה נה בבלי נדר נ3: ארשב־נ אני אכריע בכלי כתובות פ: אר־נ אני אכריע בבלי ברכות ,מגו אבל מציגו ג״כ בהיפוך דלחד תנא כבר נמנו ונמרו וקבעו הלכתא, וחבית חלקו עליו ואמר עדיין מחלוקת במקומה .עומדת מקואות דא בבלי שבת מזו ביצה ד* .XI דברי ב*ש וב׳ד. הם המה יסודות ההלכה. בכל קצוי המשנה בכל ענינים הם היו ראשי המדברים ובאמת מעינו מחלוקותם בכל הש־ם ורק באלו משניות לא הזבת: מם׳ ביכורים, יומא, תענית, מגילה, מיק, סנהדרין, סבות, שבועות, ע*ז, אבות, הוריות, ותנאים ואמוראים שניהם כאחד היו דורשים בעיון רב את דבריהם והיו מרקדקין בדיוק ובדקדוק על בל קוץ וקוץ — ולא לבד ההלכות עצמן הם שונים, הם היו חצים נ*ב לדעת הסברא" והטעם של כל מימרא ומימרא, ומקומות אין מספר מקשה הש־ם מיט דביש דב״ה? (ואע־ג דאין הלכה כב״ש מ׳־מ לפעמים טעמא רניש אתא לאשמועינן למען אשר דברי ביר. נשמעין היטיב בטוב טעם ודעת וכן כתבו התום׳ סובה ה. דלא שייך לאקשויי טעמא דב*ש אתא לאשמועינן אלא היכא דפליני תנאי אליבא דביש ולא נפקא מינה מירי בפלוגתא -אליבא דבי-ה) מ־ט ד3*ש - דבזה בבלי ברכות י: ע. יומא עטז סוכה ט. ,?במנת יג.: סב. קז. כתובות פא: קידושין יא• נזיד לא.: (ביה חוו קא טעו וסברו טעמא רג?ש. .:איל ביש) ב־ק סו. סנה׳ ד. ביב קנא. זבחים לה בכורות לב: לג. ערבץ בזז נדה עא. ירושלמי ברכות ח א נגד מאה .נא מע־ש בג פסחים ח ח ע ביצה א א2 יבמות ע א קידושין א א בימ נ ט סנה׳ ח ו שביעית ו א ולאחר שנקבע הלכה בב־ה, מעטא לדברי ב״ש.נראה •שלא לצורך, והש״ם מקשה (שבה קלה.) m בן ר׳ אלעזד הקטר טעמא רב״ש אתי לאשמועינץ?;ומתרץ : לא נחלקו בי׳ש וב׳־ד. בדבר זה! במאי קמפלגי(ב״ש -ונ״ה) בבלי ברבות נב. נימין עט: נירש עא.: נדר ,יט: סוטה בה.