Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1926-01-01 · XVII. (1926) · page 6

2 •1 מי היו ב*ש וביה* אין אנו יודעים שמותיהם, וע*ם הרוב נשתכחו מן הלב ורק שם הבולל (ביש ביה) יזבר לזכר עולם בספרותינו ורק מעם אנשים חכמי׳ נקבו בשמותם שהיו תלמידי ביש כמו: בבא בן בומא (תום׳ הנינה ביג בבלי ביצה כ. ירושלמי ביצה בד חגיגה ב ג) דוסתאי איש כפר יתמה (ששמע מפי שמאי מתני׳ ערלה ב ה) יועזר איש הבירה (מתני׳ ערלה ב •נ) ר׳ יוחנן בן החורנית (תום׳ סוכה בג עדיו׳ בנ1) יוחנן אחיו של ר׳ דוסא בן הרכינוס (י1מו׳ ט׳ז. ירושלמי יבמו׳ א׳ו ומדורות האחרונים ד אליעזר הנקרא שמותי (עי׳ ירושלמי נזיר ו יא ובכמה מקומות) ר׳ מרפק שנהג כביש בקיש (ברכות אג) ובשביעית (ירושלמי שביעי׳ בג) ולהלן אדבר עור על ענין זה. ותלמידי הלל מצאנו: יונתן בן עוזיאל ור׳ יוחנן בן זכאי עי׳ סוכה כח. אדרע פי־ד שמונים תלמידים היו לו לחלל וכד ¬יו ברוב המקומות מצינו דברי ב־ש וביה בלי שקיל וטריא ומשא ומתן ביניהם. כל א׳ וא׳ אומר מה ששמע ומה שנראה לו. ורק בקצת מקומות מצאנו כעין פילפול ביניהם «אמרו להם ב־ש לב־ה.. אמרו להם ב־ה לב־ש" והיינו במקומות אשר חנו להעביר את בר פלונתא מדעתו שיהא חוזר ומודה בדבר. ואם סוקרין אנו בסקירה אחת את כל המקומות אשר נחלקו בהן מצינו כי במשנה, אשר לשונה צחה וקצרה, רק ההלכות נשנו, אבל בתוספתא נם השאלות והתשובות נאמרו פעמים בארוכה ופעמים בקצרה (עי׳ ירוש׳ תרו׳ הד) ואלו המקומות אשר שקלו וטרו ביש וביה. מתני׳ תרו׳ הד בשה או סיכה בז יבמו׳ ינא מוג ג נימין דה נזיר ה ג כריתו' או מכשירין אד תום׳ תרו■ ניז ו ד (לאחר שהודו) שביעי׳ אה מ־ע״ש ב יא שבת א כ כא פסחי׳ י ט י־מ איג ריח ד(נ) יא חניג׳ בי יא ע עדיו׳ א ו כריתו׳ א ט אהלו׳ מוט נדה הו ז טיט מכשי׳ אג זבים אאו ספרא תזריע ם*נ ספרי מצא והיה אם לא ספרי זופא ויג יטטו (אמרו חכמי׳ לביש) מ׳ תנאי1 כביב י *) עי' בם* דור דור ודורשיו פרק י״ט בהערה שרצה לפרש התוספתא בענין אחר נגד בעל דרבי המשנה אבל איו דבריו ברורים כל כך והוא רוצה להפך הדבר ולומר דר pnv בן החורנית היה מתלמידי ב״ה ור' צדוק מתלמידי ב״ש•