Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1926-01-01 · XVII. (1926) · page 5

בערן מחלקת ב־ש וב־ה. יששכר גער יימעלם מפראג. "ביש וביה" ק יקראו'תלמידי שמאי. נהלל ותלמידיהם"ותלמידי תלמידיהם במשך כמה דורות• ונקראו ש כן "זקני בית שמאי, זקני בית הלל (כמו במתני׳ סובה פ*ב מ״ז) ״תלמידי ביש,“ תלמידי "ביה" — ואין אני באתי לדבר כאן על אדות חלוקי הענינים אשר בהן : נחלקו ואשר; בהן הושוו, כי מחלקת ביש וביה הן הן נופי הלכות ואין לך״זוית בכל התורה טלה אשר לא תמצא ידי ביש ומה ממשמשות בו. ואין ברצוני כי אם לסדר דבריהם לסדרים שונים למען נמצא השקמה כללית בעד הדרך אשר נלחמו מלחמתם מלחמת ד. גרסינן בירשלמי חנינה ב 3 "משרבו תלמידי ביש וביה ולא שמשו את רביהן בל צורכן ורבו המחלוקות בישראי|ונחלקו לשתי כיתות אלו,מטמאין ואלו מטהרין ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבא בן דוד". זה המאמר נובע מן התוספתא חניג־ ב ט ומובא ג״כ בבבלי סנהדרין פח: ועוד בירושלמי סנה׳ ז א (בתוספתא ליואן "ונחלקו לשתי כיתות" ובבבלי מצינו זה הלשו, "ונעשה תורה בשתי תורות',). ואם אנו שומעים באן קול מתקונן ומצטער על שרט המחלוקות בדורות האחרונים מה שאין כן בראשונה שהכל נכפפים לסנהדרין הגדולה ואין מתנגד*), הנה במקום אחר מצאנו שבח וקילוס לב״ש וב״ה על אשר חלקו לשם שמים וכל מנמתם למצא האמת. "איזהו מחלוקת שהיא לשם שמים (וסופה להתקיים)? "זד. מחלוקת הלל ושמאי" (דל ב״ה וב״ש דהא שמאי והלל רק בג׳ או בד מקומות נחלקו)! — ושניהם, ב*ש וב״ה, נקראו "אבות העולם" (ירושלמי חניג׳ בא והובא ג. ב ברא, רבה א ויקרא רכה ל־ו מדרש שמוא׳ ה). וכששאלו את ר׳ יהושע (תום־ יבמות אא) בני הצרות מה הן? אמר להם] למה אתם מעיסין אותי בין שני "הרים גדולים" כץ ב״ש וב״ה שיריצו את ראשי? (ומובא בירושלמי יבמות או) — והבת קול״חנשמע ביבנה, דחלכתא כביה קורא ואומר "אלו ואלו דברי אלקים חיים,/ וביש וביה היו ב׳ מחנות נתלות אשר עמדו ונלחמו בכלי זיץ של תודה והקבלה. אבל רק בבית ד/מדרש נראין כאויבים, משיצאו לביתם היו אזהכים זה את זה אהבת אמת, בשלום ובמישור הלט ובל א׳ וא׳ נדינ כבוד את הבית והיו מסייעים זה את זה שלא יעבור איש על דברי עצמו שלא יכשל בדבר אשר הוא עצמו אוסר וחבירו מתיר. י) עיי׳ מנילת תענית פ׳ אחרון «בטי באדר גזרו תענית על שבחלקו ב׳ש וב״תי ועיי' במתני׳ ב׳ב פ״ט מ״י על חלוקין אנז מצטעp״ .Mataeb dar i.U G. XVII 1