Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1926-01-01 · XVII. (1926) · page 7

3 בבלי ביצה יב: ינמו׳ קז. נזיר לא: חגיג׳ יב. כריתות ז: ח. נדה ns: לה: עב. הגיג׳ ו. מצאנו ■השיג רני תחת רה לדנרי גיש* ירוש׳ תרו׳ הד מע־ש גג פסחי׳ נו סוכה ב ח ביצה אח בד הניג׳ אב ג באג יבמו׳ ע א2 טו נ2 ג ניטין ד ה נזיר ה 3. .III ועוד זאת מצינו: במשנה מחלוקות ב־ש וב*ה נאמרו ע־פ הרוב בלי להזכיר את התנא ששמע אותם מפי רבו, הם נזכרים סתם ורק במקומות אשר יש פלוגתא בקבלה עצמה נזכרו התנאים נושאי הקכלה. וזה הדבר שייך ג״ב באותן המשניות אשר קולי ב״ש וחומרי ב״ה נשנו בהן ע־ם קבלת תנא אחד ־ דהיינו שחולקין עליו חביריו ולא הודו לו, ולכן הוה יחיד נגד הרבים וצריכין אנו להפוך את המשנה וב״ש במקום ב״ה אינה משנה - וקרוב הוא לומר דמחלוקת ב־ש וביה אשר נשנו סתם במשנה הם קבלת ר׳ מאיר, כדאמרינן בעלמא סתם טתניתין ר׳ מאיר. וראיה לדבר מן התוספתא דעדיות בג "כ־ד דברים מקולי ב*ש וחומרי ב*ה', אשר הובא בכמה מקומות בירושלמי (שבת זז ביצה א נ סוטה נח נזיר דו) בזה א־ר יוחנן: ר׳ מאיר אומר... והן הן קולי ביש וחומרי ב־ה אשר נשנו סתם במשנה בעדיות ונתקבלו (ועיי׳ ברשיי חולין ק ה. ותי״ט חולין ח א ד׳ה .וגרה* ועיי׳ בפי׳ הראב׳ד סוף פ״ד דעדיות) ובתום׳ מצינו הרבה מחלוקות ב־ש וב־ה שנאמרו ע־ם יחיד ואפשר שרבינו הקדוש לא סדרם במשניות, דאינן הלכה. ואלו הן התנאים אשר מסרו לנו מחלוקות ב*ש וכיה. יש מהן שמסרו מה שקבלו מרבותם ויש מהן שפירשו גם p דבריהם: אחרים תום׳ דמאי אכז (משום ר׳ נתן) י״ט איג ר׳ אילעאי תום׳ פיאה נ ג ר׳ אליעזר מתני׳ עדיות דה תום׳ תרו׳ נ יו בה (= בבלי חולין קלו:) שביעית א ה עדיות ב ח נזה ה ו ר׳ אליעזר בן יעקב תום׳ עדיות בו בבלי זבחים לח: ירושלמי כלאי׳ ו3 (משוםביש) ר׳ אלעזר בבלי יבמות כו. ר־ אלעזר חסמא תום׳ זבים אז ר׳ אלעזר ב׳־ר יהודה איש ברתותא תום׳ זבים אה ר׳ אלעזר ב*ר ינאי תום׳ זבים אז ר׳ אלעזר בן עזרי׳ תום׳ פאה גג ר׳ אלעזר ביר יוסי תום׳ כלאים ב״מ א3 ב׳־ב דע ר׳ אלעזר בן שמוע ירושלמי שביעית בג ר׳ אלעזר ב״ר שמעון תום׳ פסחי׳ ז 3 מ׳ק ב (א) ט כלים ב*ק ויח אהלות יטו« ר׳ אלעזר ביר צדוק תום׳ כלים ב׳מ דיו ר׳ דוסתאי ב״ר ינאי תום׳ טהרות חי ר׳ חנן יחש׳ סוטה ב ד (בש׳א..) חנני׳ בן אחי ר׳ יהושע בבלי עירובין ו. ירושלמי עירר א א 1•