Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1924-01-01 · XVI. (1924) · page 29

§6 נחשים ועקרבים ונשכו אותן שני הנני משלח נכם נחש׳ צפע׳1) פעם אחת נשך הנחש לאשר. עברה בירושל־ אמרה הלא כת׳ לא תק׳ פע׳ צ־ה2) ומה עסק זה עתה הלא כת־ לא איש אל ויכזב* *) אט׳ הנחש אלו עמדתם בשלו עמד בשלכם עד שהוא מסיח עמה ילדה וקראה שם בנה נחש: נ־׳ט) (ע׳ רמיח) כמעשה אp מצ,4) מה היו עושין איש נושא איש ואשד. נושאת אשה ואשד. נשאת לשני אנשים וכל מעשיהן מקולקלין. ,כשהן נפנין נפנין למערב ומושבין ערלתם כבהמה כשבאין על נשותיהן מדליקין את הנר שלא כטבע העולם אוכלין ושותין כבד.מ׳ וכשהן שופכין הקיתון עומדין עד עכשו אין מולין להן ערלה ואין פונעין בבתולה עד שיפנע בה אביה תחלה. מעשה באחד במצי שהיה מלמד תפלות לנערים בבית טמאה שלהן בא אחד מן הילדים והוא כאב אם׳ לו מפני מה אתה כאב היום אמי מפני שלא רצה אבי להשיאני אחותי אמי למד תפלות ואני אדבר לאביך אט׳ לאביו מפני מה לא רצית ליתן בתך לאחיה אם־ לו עדיין היא הרה לי אלא תלד ואני אתננה לו כל כך היו מתועבין ונתעבין טמאין ומטמאין: ס־) (ע־ רם־ז) עשרה דברים שמעו מאחורי הפרגוד. ברוב תורה יצליח הנכסים. ב־ ברוב חסד יעריכו הימים. נ׳ ברוב צרה תרבה רוחה. די במיתת רשע תשקוט הארץ. ה־ בעצת צדיקים תמלט נפש. ויבשיחתחכט׳ תרבה דעה. ז׳ בשמע אזן ייטב הלב. ח־ במאכל בשר ירבה הדם. ט׳ ברוב שינה יירש גבר. י׳ בטוב מעשה תחיה נשמה: ס׳־א) (שם) כל המאריך ימים ואיט בעל חכמה עליו נא׳ מסיר שפה לנאט׳ וטעם זק־ יקח5) ואם הוא חכם עליו נא־ בישישים חכמה6). במה אקדם יייד) במה שעשה לי במצי אכף לאלהי מרום8) בקריעת ים סוף. האקדמנו בעולות9) במעמד הר סיני. בענלים בני שנה0,) שמחל לי על מעשה הענל. הירצה ייי באלפי אלים“) אלו תמידין ומוספין. ברב־ נח׳ שמן2,) אלו שמני המנחות. האתין בכורי י) ירמיה ח‘ י״ז. י) נחום א‘ ט‘. *) במדבר כ״נ י״ט• *) ויקרא י״ח ני¬ *) איוב י״ב כ*. *) שם י׳ב י״ב, ’) מיכה ו‘ וי¬ י) שס¬ י) שס¬ י¬) שם¬ ") שם ו־ ז*. ") שם. ץ