Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1924-01-01 · XVI. (1924) · page 27

24 ושחטוהי על דעבד מצואתא חזואתא דבי אנשא אטרנן בל מן דלא אעזובי גרסא ובולהק אבאבי עלמא כלהו יתיב שלדך לזוזיה1): נ״ב) (ע־ רדב) מעשה שהיה ר׳ יושב בבית המקדש בבית דין הגדול נתחייב אחר בדין אמרו מה הוא שמרכיבין אותו על הסוס.ואחר כך עוקרין סוסו בדי שלא תהא זכרון רע לו זו שרבב עליה מל־ אמי אחד ממשמשי בית דין רבנן למא אנתון הורנין דין אמרי מפני שאין מעשהו נאה מכשף הוא זה אם׳ להם אינו הוא זה שמע. ואתר כל הדברים האלו אין מלקין את האדם עד שיתרו בו משום שנ׳ הן כל אלה יפעל אל פעם׳ שלש עם גבר* *) עם בני ישראל שהן נקראו נברים שב־ לא כן לכו גא הגברים*) ומה לשון נכרים לשון נבורים שהן כובשין יצק ודעותיהן. ולמה נמשלו ישראל בכוכבים שני ככוכבי השמ,4) מפני שאחד מהן שעשה עבירה ונערו בו חביריו הוא חוזר מן העבירה ופניו מאירין כמו שהכוכבים משמשין ברקיע וכשהעב מכסה אותן חוזרין לזנאת ואורן מבהיק ומה הוא אומי וחפרה הלבנה ובו׳ החמי בי מלך ייי צב׳ בהר צ׳ בירוש,5) היתה ירושל עושה נלוסקיות שיש בהן כל מיני מגדים ז נע) (ע׳ רס״ט) עברו רבותיי בגליל העליון ומצאו זאב עובר על׳ פתח בית הכנסת והיא חרבה בכו פחח פיו ואמי למה בכיתם אמרו על בית ייי שחרב אמי עתידה בית הכנסת זו להמלא תלמידי חכם׳ ביום שוב ייי את שבות ציון 6) ואתם לבו לדרככם. הלכו לדרכם מצאו זאב שני אמי להם לאין אתם הולכים אמרו לחפצינו אם׳ עתידין אתם ליתן את הדק שאתם רודפין חפצכם ומניהין חפצי שמי אם׳ לו ומאין באתה אמר ממדור שלי ואני הולך לדבר מצוה היום נתחייב אחד חתן ואני אוכלו: נ״ד) (ע׳ רע״א) משל לבונה אחד שהיה בונה בתים והצירות כשבא ללמד בנו אמ׳ לו בני שים דעתך לבנין לתקן האבנים והעצים ואל תזוז ממלאכה זו שהיא תפרנסך מה עשה הבן היה מפנה את דעתו למה שאמי לו אביו פעם אחת חלה הבן והיה בתוך הליו מהרהר בבנין ואומי אבן פלד יפה למקום פל־ מתוך חולי זה ’והוא מהרהר בבנין כך הצדיקים כל ימיהן עוסקין בחכמה ומהרהרין בה וכשהן מתים מתים והיא קשורה בלבם. ויראו כל העדה כי נוע אהרן*) ראו ארונו שהיה פורח ומם ומיד האמינו שמת8): ניה) (ע׳ רע־ט) משל לאחד שיש לו לבושות לבנות יפות ביותר ויש לו *) צ״ע־ *> איוב ל״ג כ״ט. . *) שמותי׳י״א. *> בראשית כ״ב י״ז. ״) ישעיה כ״ר כ״נ• י) תהלים קכ׳ו אי¬ ’) במדבר כ‘ ב״ט• *) במדרש הגדול במדבר כ״י תימן שלי סימנו של״ה עמוד ר׳ איתא וירד משה ואלעזר מן ההר ובמדבר כ׳ כ״ח) כשירדו התחילו כל ישראל מרננין ואומי. משה ואלעזר הניחו את אהרן בהור ההר וירדו להם נתקבצו כל ישראל אצל משה