Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1924-01-01 · XVI. (1924) · page 5

2 ונתנם במרכבתו ואמי להם איני משלים עמכם עד שתעבדו עבודתי ועבדו ע׳ו ולבסוף התם. אהיה כטל לישראל <שם י״ד ר) למה נמשלו יש׳ בטל כשם שהטל יורד מלמעלה משקה הצמחים והעשבים והאילנות כך ישראל דעתם קשורה למעלה והן משינין מעלת מלאכים הרוחנים. יפרח כשושנה (שם) מה השושנה הזו בתחלת צמיחתה סתומה ולבסוף פתוחה כך ישראל בתחלתם ואת ערם ועריה ולבסוף ונבאו בניכם ובנותיכם (יואל ני א). ויך שרשיו כלבנון (הושע י׳יד ו׳) שהוא מכה האומות בתפלתו. ישובו (ילכו) יונקותיו (שם י־ד ז׳) שהן חוזרין לבית המקדש. ויהי כזית הודו (שם) שעושין שמן למנורה. וריח לו כלבנון <שם) ריח קט׳ הסמים. ישובו ישבי בצלו (שם י״ד ח־) אלו הסנהדרין. יחיו דנן (שם) אלו המנחות. ויפרחו כנסן (שם) אלו הנסכים זכרו כיין לבנון (שם) זו שמחת בית השאובה. אפרים מה לי עוד לעצבים (שם י*ד ט׳) עד כמה אתם מעציבים לפני במעשיכם. אני עניתי ואשורנו <שם) מי שהוא עניו אני אשורנו. מה שכרו יהיה כברוש רענן ממני פריך נמצא(שם) שהוא מעמיד תלמידים הרבה:" ובעמוד רע*ח מזכיר את הנמרא דבני מערב על עוקצין בזה העניין. "ויהי בעשתי עשר חדש (דברים א׳ ג׳) מכאן שהשנה י״ב חדש ובדאלך אלכואבב אלדי יסמין מזלות י״ב טלה שור תאמים סרטן אריה בתולה מאזנים עק׳ קשת נדי דלי תים. טלה פניו דומים להר נבוה ובו מעינות ונחלים ויעלים וצבאים שותים ממנו ורועים בו ומשבחין להקמה. שור פניו דומין לנבעה לבנה בה זרע חמים ושעורים וכל מיני זרעים וכל היצורין אוכלין משם ומשבחין שמו שלהקמה. תאמים דומה לנבשושית שלעפר גדולה והיא מצמחת עשבים והצאן והבקר אוכלין ממנה ומשבחין להקמה. סרטן דומה לנחש מתעקם והוא מנלה מטמוניות ואב׳ טו׳ ומרגליות והן נוטלין מהן ומשב׳ להקמה. אריה דומה לנמל והוא נושא צורת נערות יפות בתכשיטין שלהם ובאין ומשבחין להקמה. מאזג׳ דומין לחבל נדול והוא נתלה בו כל מיני מגדים ומעדנים והוא מביא כל מד. שיש בו ומניח לפני החכם• והן משב׳ להקמה. עקרב דומה לזאב והיא(!) צדה כל מין טהור מן החיות הטהורות ושוחטת לפני הצדיקים ובאין ומשליכין להקמה. קשת תמה לענלה והיא מושכת בדולח ופדטה ואודם ובאה ומנחת בבית המדרש ונוטלין ומשליכין להקמה. נדי דומה לארנבת והוא(!) מביא מיני עופות טהורות שיש בהן לחלוחית רפו׳ ובאין ומשליכין להקמה. דלי דומה לעור ובו כל מיני בשטים וריח טוב שבהן תתישב הנפש ומשל׳ להקמה. ודגין מביאין לויתן נחש בריח תחש עקלתון (ישעיה מז א׳) שוחטו לפני הצדיקים ומשליכין. הדי אלדי דברו אלחכם׳ ע*ם פי הדה אלמזלות אן כל ואחד מן האולי להם תאתיר כלן בחסב מא אהל לה לאן הדי תבין פי גמר עקצין ממרא דמי מערב ירושלם פהולאי אלדי דברו מן מעני אלתאתיר הדי נאיר. תאתירהם ואלא פלהם תאתיר צאהר:" הפירושים רובם הם על דרך המליצה והפילוסופיה, אמנם אין מטרתנו להאריך אודות הפירושים אלא לעורר את לב הדורשים במדרשי חדל על האנדות שנמצאים כאן: כבר ראינו מכמה ראיות כי מסדרי המדרשים* השתמשו באגדות עתיקות כמו מעשה של אבא נוליש במדרש הגדול נשמות) שאינה נמצאת במדרש אחר :