Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1924-01-01 · XVI. (1924) · page 4

דוד סלימאן דוד ששון אגדות עתיקות מתימן. מבוא. את שבעים ואחת האגדות שאני נותן לפני הקוראים היום בע־ה קגצתי מכתב יד ישן שלי סימנו רס״ב שמכיל החלק האחרון ממדרש החפץ וגם פירוש על מדרשי חדל: ואת הליקוטים ליקטתי מהפירוש. המחבר המדרש וגם המפרש בבר נודע ברבים בשמו העברית זכריה בן שלמה והערבי יחייא אבן סלימאן (עיין רשימת כיי בערלין חלק ב׳ 1878 עמוד ס*ד גם ספרו של רמש״ש על ספרות היהודים עמוד רמ׳ט). המחבר היה כידוע רופא ופילוסוף וחי בעיר צנעא בתימן בשנת אתשל״ח לשטרות (אתכ״ז למספרם): זמנו מבורר ממה שנמצא בכ״י שלי עמוד ק־ח "וקד אעלמתך אן שנת אלף ושבע מאות וח׳ ושלשים לשטרות היתד. שמטה וסימנ׳ אתשל־ח וכדי אתשמ״ה ודך שמטה" 5 ר׳ זכריה חיבר מלבד מדרש החפץ והפירוש שאנו עסוקין בו עוד שרח עלי אלדלאלה והוא פירוש על מורה הנבוכים ונם שרח אלחיבור והוא פירוש על משנה תורה להרמב״ם דל: וגם מזכיר בזה הפירוש "חיבורנו הגדול" (תאליפנא אלכביר) ואפשר רומז בזה למדרש החפץ: בלי ספק היו לפני המהבר ספרים קדמונים הן בהלכה הן• באגדה שנאבדו ברוב הזמן מספרותינו: ואנו רואים שהמחבר מזכיר מדרש איוב וגמרא עוקצין בגמארא רבני מערב ירושלם שאינם ידועים ולא נזכרים במקום אחר 5 בעמוד דפיו חוא מזכיר את מדרש איוב בלשון הזה "שמונה תלמידים היו לבן ערך אחד מהן חיבר מדרש איוב אט׳ איוב לא היה ראוי להברות ולמה נברא להודיעך כמה הקב־ה נותן שכר לצדיקים ומכה את הרשעים. ישראל שהן מסכימין לתורה אין איוב מהן אומות העולם שהן שטופין בזמה איוב נחשב מהן ולא משך זמנו שהיה בעל חידות וחידתו הוא ולכן כדי לעהור עיקר מעיקרי תורה ובל מעשיו בסוף לשם שט׳ מדבריו אתה מכיר משלו קחו עמכם דבר׳ (הושע י־ד נ,) מאי דברים אלו דברי איוב ושובו אל ייי (שם) שכל הרואה בחכמתו שלאיוב נורם לעצמו תשובה. אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב(שם) כשם שבראת בחסדיך תשא פשעינו ברחמיך. ונשלמה פרים שפתינו (שם) דבר שפתינו באמת משובח מקרבן פרים. אשור לא יושיעינו (שם י״ד ד,) בשעה שעלה מלך אשור על ירושלם יצאו אליו מפריצי ישראל 1