Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1921-01-01 · XIV. (1921) · page 146

138 *R. L. sagte: Ein König hielt seinen Einzug in die Stadt und mit ihm seine Feldherren, Oberbeamten und Kriegsobersten. Obwohl nun alle durch dasselbe Tor einzogen, bekam doch jeder eine Wohnung nach seinem Range zugeteilt. So ist auch allen Menschen derselbe Tod beschieden, aber jeder geht ״zu dem Hause seiner Welt״, jeder hat eine Welt für sich.״ III. Israel. In den agadischen Aussprüchen von R. Simon ben Lakisch findet sich häufig die Bezeichnung Israels als כנסת ישראל, die Gemeinde Israels. Es ist dies die Personifikation des jüdischen Volkes, der Gesamtheit Israels gegenüber den einzelnen Gliedern, so wie auch die Propheten die Gesamtheit Israels als Mutter, die Einzelnen als Kinder darstellen. Mit besonderem Nachdruck wird die Liebe Gottes zu Israel bervorgehöben. אושב׳־ל גדולה חבתן של ישראל שנגלה הקב״ה במקום עבודת כוכבים ובמקום טנופת ובמקום טומאה בשביל לנאלן (שמות רבה פ־ ט״ו.) ״B. S. b. L. sagte: Gross ist die Liebe Gottes zu Israel, denn er offenbarte sich an einem Ort des Götzendienstes, der Befleckung und der Unreinheit, um sie zu erlösen.״ (Es folgt dann noch ein Gleichnis von dem Priester, dem seine Habe auf den Friedhof gefallen ist und der diesen unreinen Ort betritt, um seine Habe nicht zu verlieren.) רשב״ל אמר בשר ודם יש לו קרוב אם היה עשיר היא ־שרדה גר ראם היה עני. כופר בו אבל הקב״ה אינר כן אלא אפילו ישראל גתרכין בירידה־ התחתונה הוא קורא אותם אחי ורעי ומה טעם למען אחי ורעי (ירושלמי ברכרת פ״ט דדא.) *R. S. b. L. sagte: Wenn ein Mensch einen reichen Verwandten hat, erkennt er ihn an, einen armeü verleugnet er. Gott aber nennt braei auch in der tiefsten Erniedrigung ״Brüder und Freunde.״ (nach P8. 122, 6.)״ Die Steilung Israels in der Welt und zu den Völkern charakterisiert ein Ausspruch zu Hohelied 6, 2. דודי זה הקב״ה ירד לגנו זה העולם לערוגת הבושם אלו ישראל לחנות בגנים אלו אומות העולם וללקוט שושנים אלו הצדיקים שמסלקן מביניהן (ירושלמי ברכות פ״ב דד ח.)