Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1921-01-01 · XIV. (1921) · page 78

70 ראש לבית אדונינו הגדול אמר לדבק טוב לעד לא ימוט נבון יהי׳ הבית הלך וגדל כגן רטוב יונקתו לא יקמוט אך כזה יום קוינו בן אדונינו ווילהעלם ואוגושטא רע־תו עינינו חזה באו שערינו לשכון כבוד בעיר הוכן לשבתו סליטת ישראל פני צור נחלה לשלות והשקט ארמנתם - כאשר נפשם שואל לרצון יעלה ימלא ה׳ כל משאלותם היום פני ה׳ נקדם בלב נכסף קולנו שמעה בחסדך י$ל ימי בל בית אדונינו ימים תוסיף קח נא ברכה מאת עבדך סעד ומשען חסדם מאתנו לא ימש באשר מאז הבטחת לנאמנך י ‘נצר מטעם בירח יכון עולם וכשמש כסאם יהי נכון לפניך אמן Heil sey dem Fürsten-Namen! Heil dessen edlen Zweigen! Dem Stamm, der felsenvest auf Deutschlands Höhen thront, Spricht Heil, das ganze Land; wie sollt ein Volk da schweigen, Da« unter Seinem Schirm und Schatten sicher wohnt? Erhabner, weiser Fürst — Wilhelm — auch unser Vater! Der Du, mit starkem Schwerdt., der Feinde Trotz bezwingst; Dann. — gröser noch als Held — Ein wahrer Volksberather, Des Olbaum’s milden Zweig, um unsre Mauren schwingst! Ein wahrer grosser Hirt’ — wie froh und sicher weiden Die Heerden, die der Gott der Herrscher Ihm verlieh'; Dies Glück, um das anjetzt die Völker uns beneiden, Das Seine Weisheit schuf, sey ewig, wechsle nie! j.