Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1921-01-01 · XIV. (1921) · page 76

68 .cn אין ליתן רשות והרמנה לשום אדם, הן מקהלתינו או ממקומות אחרים לדרוש ברבים יבבהכ״נ, אם לא בידיעת ורצוי.הקהל. י״ץ, ומכיש ליתן שום סמיכות הן בשם. מורינו.או החבר בלי ידיעת הגיל. נ» בביית ה' יהלך ברגש בכל יום החול ובשבתות וי״ט בבהייג הגדולה להדרת מלך, חוץ מהשכמה בשביה. ובי״ט בזמן-הקיץ, רשאי לעשות בבהיב שלו שבבית האביר, אמנם רק להתפלל קיש ותפלה, אבל לא להוציא הסית לקרות כתורה, שלא לגרוע הכנסות ההקדש בבהיב הקבוע. 0 במקום תפלה שם תהא רנה של תורה, שיעור גמ׳ בכל יום ויום החול - בשחרית אחרי סיום עלינו, לומד עליו קדיש דרבנן. י*א> וקדשתו בכל שבת שמברכין החודש ובר־ה ובכל מתנת יד שלש רגלים מחויב הבעל סנן לקרותו לם־ת במנין ראש הקרואים. י״ס ׳ בכל׳ שבת הגדול ובשבת תשובה ידרש בבה־כ הקבוע, כנהוג בכל תפוצות ישראל. ייס אם יפקח ויעסוק בעזבון בימ הן בקהלתינו או בהמדינה, יעשה הסופר הקהל י העתק, מאינפענטאריום מבואר ומפורש בכל ׳אופניו למסרהו לחדר הקהל להאלופים פרנסים יצו שיהי׳ בימים ההם. דיס וביאתו למזל ולברכה פה קהלתינו יע״א יהי׳ בלי איחור ועיכוב בלל וכלל לא, על שבת נחמו הבע״ל, ה׳ ינחהו במעגלי צדק ומשרים וידריכהו וינהלהו על מי מנוחות כאחד השרים, וממלכתו תהי׳ מלוכה על כס תפארתו ממרום, לעלות מעלה ומעלה על כנפי נשרים, כה עתירת חתומי מטה, בלבבות דורש יחד, שלימתו ואהבה רבה לעד ולדוריס פה ק״ק הענא יום א׳ י״ג סיון דש״י־מ׳׳ה לפ״ק. Beilage 8, Huldigung (1797). Aus Anlass der Vermählung des Erbprinzen Wilhelm II. mit der Prinzessin Auguste, der Tochter des Königs Friedrich Wilheim II. von Preussen, der demnächst seinen Einzug in Hanau halten sollte und da man in Erfahrung gebracht hatte, dass er weder von Kassel, noch von Hanau irgendwelches Geschenk annehme, so beschloss die isr. Gemeinde, ihm ein blausamtenes reich mit Gold gesticktes Kissen, auf welchem die fürstlichen Namen mit ״Vivat“ gestickt sind nebst einem vom Babbiner verfassten