Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1921-01-01 · XIV. (1921) · page 40

32 Wenn R. Mose Tubioh auf solche Weise iu seinen letzten Lebensjahren hinsichtlich seiner materiellen Stellung* einigermassen Befriedigung üful wohlwollendes Entgegenkommen fand, so sollte ihm gleichwohl die peinliche Wahrnehmung nicht erspart bleiben, dass eiuzelne Anhänger der sogenannten liberalen Richtung an seinem unentwegten Wandel in den Bahnen des alten überlieferten Judentums mancherlei auszusetzen wussten. So schrieb ihm a. 1828 das Vorsteheramt, er möge die bisher vor den Feiertagen in seinen Predigten üblichen ״talmudischen Disputationen“ für die Zukunft weglassen, sich ״von allen Klügeleien und Spitzfindigkeiten“ fern־^ halten und sich lediglich mit rein religiösen und moralischen Gegenständen in seinen Vorträgen befassen. In! folgenden Jahre beschwerten sich zwei Gemeindeälteste beim Vorsteheramt unter anderm darüber, dass er in seinem Hause täglich besondern Gottesdienst abhalte. Den 74jährigen Greis, der ohnehin sich nicht besonderer körperlicher Rüstigkeit erfreuen durfte, mögen solche kleine Nadelstiche immerhin schmerzlich berührt haben. Im Alter von 75 Jahren schloss R. Mose Tubioh nach 35jähriger reichgesegneter Tätigkeit als Rabbiner in Hanau am Dienstag, 4. Tischri (20. September) 1830 die Augen zum Todesschlummer1). l) Der Eintrag im Memorbucb, der durch seinen Lieblingsschüler, meinen sei. Vater R Koppel Löwenstein זצ"ל> damals Rabbiner in G.ailingen, eigenhändig vollzogen wurde, hat folgenden Wortlaut יא״נ ארוגנו מורנו ורבנו איש חי רב פעלים מקבציאל גה״ג מהור״ר משה טובי' זצ״ל מזונטהיים, תורת אמת היתה בפיו דבש וחלב תחת לשונו. עולה לא נמצא בשפתיו בשלו' ובמישור הלך את עמו ורבים השיב מעון ונהלה לאטהנלרגל החכמה את כל עירו ונהג ישיבה פה קהלתנו זה שלשים וחמשה שנה והעמיד ת״ה וכנפיו היו סובבי׳ על המרינה מסביב ועל יושבי' ולכל מי אשר צמאה נפשו לדבר אלקים חיים רוותה את צמאונו מנחלי אש דת ותשקהו בספל אדירים• גם האיש משה גדול מאד בעיני יושבי נטעים ונדרה מרחוק ומקרוב ויעש נרד מזה וגדר מזה בתתם יקר לו לעשות ככל התורה אשר יורם משה. ויהי משה בן שבעים וחמש שנה ויבא אליו קול מן השמים לאמיר רב לך אל תוסף עוד שבת בארץ קום עלו? בית א‘. לך למסעך אשר הי' שם ביתך בתחלה ושב שם עד עולם. והענן סר מעל אהל משה ויעל משה השמיטה ויעזוב את חיי ןזארץ וירא ראשית לו אשר שם חלקת מחוקק ספון וירא מנוחה כי טוב ואת ארץ החיים כי נעמה ובשנת• ויבכו את משה כל ישראל לפ״ק נאסף אל עמיו. נשמתו הטהורה תהי' צרורה _ בצ״ה ענאי״וי שרד״ו עם שאר צדיקים וצדקניות שבג״ע אמן. - יצאה נשמתו .בטהרה וקרושה ברביעי לחדש השביעי ובחמישי לחרש נעשה לו כבוד במותו רבים בני שוממה רוזני' ונגידי' מכל הסביבה מפה ומפה באו ברכב ופרשי׳ לספרו בהספד ובכי׳ גדולה יום ד' ה' תשרי תקצ״א לפ״ק פה ק״ק הענא זכותי וזכות תורתו יגן עלינו לדורי מרים: