Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1920-01-01 · XIII. (1920) · page 47

•f — 44 — בו: (מ*ב) ויגהר ארצה, תת־ וגחץ לארעא, להתפלל על הנשמים: (מ״נ) הבט דרך ים, אם תראה ענן עולה מן הים. ויאמר שוב שבע פעמים, עד שבע «נמים אמר לו לך ושוב אם תראה שמים מתקשרין בעבים: (מ*ד) אסור ורד, אסור מרכבתך ורד מהר הכרמל לשוב לביתך פן ידבק אותך הגשם בדרך. (פחז) עד כה ועד כה, בתוך שהלך השליח ובתוך שאסר המרכבה והשמים התקדרו: (מיו) ויד ה* היתד. אל אליהו, המקום ציוה לו לחלוק כבוד למלכות. וישנם מתגיו, ויחגור מתניו ואין לו דמיון א): ייט. (ר) עונת רצפים, עונה האפוייה בנחלים וכן ובידו רצפה «ישעיה ו׳ ו׳) 3) 5 (ט־) ויבא שם אל המערה, היא נקרת הצור אשר עמד בה משה ג). והנה דבר ה• אליו, פתר והנה מלאך ה׳ אליו ולא שדיבר הק־ אליו בכבודו ממש בפעם זו, שמטה שאמר לו צא ועמדת בהר מומר והנה ה׳ עובר (פסוק ייא) למדת שאין זו שכינה שמדבר[ת] עמו עכשיו: (י׳) קנא קנאתי לה׳, פתר הרגתי את נביאי הבעל מפני שקנאתי לשמים ובן כל לשק [קנאה] ד) לבישת נקמה היא כמו בקנאו את קנאתי בתוכם (במדבר כיה י*א) שהרג כזבי בת צור וזמרי, וכן לכה אתי וראה בקנאתי לה־ דיהוא (מלכים ב* ד־ ט״ז) וכן וילבש מדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה (ישעיה ניט י*ז). כי עזבו בריתך, שכרתה עמם שלא לעבוד ע׳־ז וילכו אחרי הבעלים. ויבקשו אחרי נפשי לקחתה, לפי שהרגתי את נביאי הבעל: (י־א) ודוח נחלה וחזק, תיבה זו משמשת זכר ונקבה, ואילו מלאכים הן, מהם * מלאכי חח מהם מלאכי אש מהם מלאכי רעש ה): (י*ב) ואחר האש קול דממה דקה, פתר «פזר בל הקולות הללו תמצא קולו של הק׳ שמדבר אליך בקול נמוך בנוח עליך הרמז וכאשר תוכל שאת והוא יגיד לך את אשר תעשה: (י״ג) וילט פניו באדרתו, תרגומו וכריך אפוהי בשושיפיה וכן והנה היא לוטה בשמלה (שמואל א׳ ב*א י׳). והנה אליו קול, הוא הקול שנאמר לו למעלה ואחר האש קול דממה דקה: (י*ז) והיה הנמלט מהרב חזאל וגומר, והרי הדבר פרוע להם שעזבו את בריתי ואת נביאי הרנו בחרב: (י״ח) והשארתי בישראל שבעת אלפים, שלא יתמו ביד חזאל וביד יהוא וביד אלישע, ואלה הם הנשארים כל הברכים אשר לא ברעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו: (י״ט) והוא בשנים העשר, שמעתי שאלישע היה חורש במקום אחד מן השנים עשר צמדים שמן השוורים היו עשרים ושלשה ואלישע היה חורש עם אותן שאין לו זוג למלאות את השנים עשר «ודים, ולא יתכן לומר כן, אלא הוא בשנים העשר הוא הלך לפני הצמד של שנים עשר להטותו לתלמיו: (כ״א) בשלם הבשר, בישל להם הבשר, כך פירשו דונש ומנחם וכן תירנמיה יונתן בשתי תיבות, ואני אומר אינו צריך לחלק א) מיין נפירש־י. ב) עיין ג״כ שם. ג) עיין ג־כ שם. ד) נכ״י יש כאן חסמן אנל בסח יש להשלים מלה 1ו. ה) דברים אלו של הרי״ק הם לפי החרגום: משרית מלאפיא.