Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1920-01-01 · XIII. (1920) · page 41

ביום שנתנבא זה לכם האות הנה המזבח היום נקרע מאליו ונשפך ד,דשן?1ארץ : (י־א) ונביא אחד, נביא השקר. יושב בבית אל, ואינו משם אלא משומרון בא ובן הוא אומר בפרשת יאשיה וימלטו עצמותיו את עצמות הנביא אשר בא משומרון (מלכים ב׳ כ־ג י*ח), וזה היה מיכה: (כי) אל הנביא, נביא השקר. אשר השיבו, לאיש האלקים, מיכן אמרו נדולה לוגמא שמשרה שכינה על נביאי הבעלא): (כ״א) ויקרא, הנביא הזקן אל איש האלקים: (כ׳יג) לנביא אשר השיב, הוא בעצמו: (ל*א) בקברו, בבית קבורה שהיה לו לנביא השקר בעיר: (לב) כי היה יהיה הדבר ונר, אולי ימלטו עצמותי את עצמותיו: (ל״ג) אחר הדבר הזה, שראה את המופת הזה ושמע את דברי הנביא ואעם־כ לא שבג): (ל״ד) לחטאת בית ירבעם, לזרעו של ירבעם. להכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה, וכן הוא אומר בסמוך (י־ד א־) בעת ההיא חלה אביה בן ירבעם: י׳ד. (נ•) וניקודים, מין קליות מיובשין בתנור ועושין אותו קמח לעשות ממנו מאבל שקורין לו שתית בלשון תלמודג): (ד) ואחיהו לא יכול לראות כי קמו עיניו משיבו, שלא תאמר מתוך שראה אותה הכיר בה שהיא אשת ירבעם, לכך נאמר ואחיהו לא יבול לראות, ללמדך שלא הכיר בה אלא רוח הקודש אמרה לו: (י׳) משתין בקיר, תיתם יונתן ידע מת אפילו תינוק שיודע להשית חכמה בקירות לבו. עצור, שיש לו מחזיק יד, כמו זה יעצור בעמי (שמואל א׳ ט־ י״ז). ועזוב, אין לו מחזיק יד. כאשר יבער הנלל, כאשר יבער המבער את המאכל בפיו לעשותו נלל בן אבער אחריו עד תומוד): (י״ג) דבר טוב, שביטל משמרתו שהושיבו אביו שומר שלא יעלה איש לתל וביטל משמרתו ועלהה): (י״ד) זה היום, פתר־ ביום הזה הקים לו ה׳ מי שעתיד להכרית את בית ירבעם, ויונתן תיתם זה היום ומה נם עתה מן דקיים יומא דין ואף דאיתייליד מבכן ולהלא. ור׳ מנחם בר חלבו פתדו ומה גם עתה, וכמה שליחות קשה אני שלוה לדבר אליך גם עתה ומה הוא השליחות (ט״ו) והכה ה־ את ישראל כאשר ינוד הקנה במים, כך יניע בכל הנוים את ישראל שלא יהיה להם מתוע, וזרם מעבר לנהר, נהר פרת: (ב־א) להעיר אשר בחר ה־ מכל שבטי ישראל, ואעפ״ב כתב בסמוך (כ־ב) ויעש יהודה הרע, ולא נתנו זאת אל לבם. ויקנאו אותו, כאן נתקיימה נבואת משה יקניאוהו בזרים (דברים ל״ב ט״ז): (כ*נ) נם המה, כשאר השבטים: (כ״ד) וגם קדש, ניאוף: (ב״ה) [ויהי] בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים, מצינו במדרש שיר השירים ו) שישק הוא פרעה נכה ונקרא שישק על שהיה א) מיין סנהללין סוף דף ק״ג מ״נ וק״ל ע״א, וגם בפירוש רש״י. נ) עיין גס בפירש׳י, אלא שהי־י״ק השמיט דרשת חז״ל שהניא רש׳י. ג) מיין נרכות דף ל״ג נדא ושם איפא: שתיתא. ד) עיין ג״ב נפירש״י .ה) עיין מועד קטן דף טח ע״א ובפירוש רש״י. ו) במדרש שה״ש זוטא שהדל ר*ש בוכער נמלא על שה*ש ז׳ י״א, לפסוק אני לדודי ועלי תשוקתו כמין זה, אך בשינוי לשון, והמאמר מתחיל שם: והלא זבוב היה שמו שישק, והעירני ע*ז הח׳ ר*ש אלבעק, וע' גם באגדת שה״ש שהדל ר׳ז שעכטער מרע JQR. VII לד 160.