Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1920-01-01 · XIII. (1920) · page 30

27 שעשה משה וגנזו שלמה משנבנה בית ראשון, במו ששנינו בתוספתא דםופד, א): אשר באהל, שנטה דוד לארון. ויעלו אותם, הבלים העלום 5 (ר) אל תחת כנפי הכרובים, נאמר באותם כרובים שעשה שלמה שהן עומדין על רגליהן למטה בקרקע ואין אילו כרובים שעשה משה שהן עומדין על הכפורת שעל הארץ: (ד) אל מקום הארון, מקיר אל קיר כמו שאמור למעלה בעיניין: (ח׳) ויאריט הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקודש על פני הדביר, במקרא זה אומר אני יוסף . בר׳ שמעון שזהו פשוטו ומליצתו ובירורו של דבר ולא כפוסח על שתי הסעיפים אלא באמת ובנכוחה 3), ויאריכו הבדים לא שנארכו ראשי הבדים מעצמן והניעו להם עד אמה טרקסיןג), מפני כמה דברים, אחד שאם כן היה לו למקרא לומר ויתארכו הבדים ולשון ויאריכו הבדים משמע שאחרים מאריכין אותם ועוד לבל איש שכל יש לו לשום על לב שכשם שהוצרך שלמה לבנות שני טובים שבל אחד עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו לבד משני ברובים שעשה משה העומדים על הכפורת כדי למלאות רוחב הדביר מצפון לדרום שתהא כנף הכחב האחד נונעת בכותל הדרום כשפירשו כנפי הכרובים וכנף הכרוב השיני נוגעת בקיר השיני בכותל צפון כמו כן הוצרך לעשות בדים לארון של עשרים אמה שיהו מניעין שני ראשי הבדים לכותל מערב, ושני קצותם השניים לפתח הדביר הוא אמה טרקסין כדי למלאות מאורך הבדים מכותל מערבי של דביר לטתל מזרחי של דביר, ועל כורחך פתרונו ויאריכו הבדים האומנין שבנו להם הביניין עשו כדים לארוך והאריכו אותם הבדים על בדי הארון שעשה לו משה במדבר, שאותם בדים שעשה לו משה במדבר היו קצרין שלא היו אלא לשאת את הארץ בהם ואילו היו אורכן עשרים אמה כדי שיהו נונעין. בכותל המערב של דביר, תהו ויראו ראשי הבדים מן הקודש על פני הדביר, ופתרונו'עד פני הדביר בלומר עד טתל מזרחי של דביר. ולא יראו החוצה, שלא היה אורכן יותר על עשרים אלא עשרים בלבד כדי שיהו מניעין מכותל זה לכותל זה ולא יותר. ומדרש רבותינו ד) ויראו ראשי הבדים, בפרוכת שכנגד הפתח באמה טרקסין יבול יהו מקרעין בה ת־ל ולא יראו החוצה הא כיצד דוחקין ובולטין כמו שני דדי אשה כעיניין שנאמר בץ שדי ילין (שיר השירים א׳ י׳יג): (י׳) בצאת הכהנים מן הקודש, הבחנים שנשאו הארץ בדביר שנא׳ למעלה (פסוק ר) ויביאו הכד,נים את ארון ברית ה׳ אל מקומו ונוטר כשיצאו שרתה שכינה בהיכל: (ייב) אז אמר שלמה, הואיל והבית מלא ענן עכשיו ידעתי ששכינה שרויה בו בערפל במו שנאמר ומשה עש אל הערפל [ונר] (שמות כ׳ כ״א) מיכן ששכינה שרויה בערפל. ובפתרוני רבנא שלמה ה) אז אמר שלמה, כשראה את הענן [אמר] עתה רואה אני שהשכינה שורה בבית שבניתי שהרי כך הבטיח לבוא לשכון בו מחוך ענן וערפל, והיכן אמרה? כי בענן אראה על הכפורת (ויקרא ט״ז ב׳), כך שנויה בספריו): (י״ג) בית זבול, בית מדור. א) פרק י״ג הלכה א׳ ומיין גם 3פירש”י. 3) גכ״י: ונמחה. ג) עיין מ״ש ישי*. ד) יומא נ״ג ע״3. ה) עי' כפירוש רש״י. ו) עי׳ מכילתא 3א מפכמא דפשחא פרשה «׳־3, ושם איתא: והיכן ד3ר. ועיין מ״ש מורי ר׳ דוד לני האפפמאנן כ״י (נספרו -Zur Ein א*